אהבה אסורה

פרק 1

פלאשבק:

הכל התחיל לפני 11 שנה. אני והוריי היינו בדרך חזרה מאירוע של חברים של ההורים שלי.היה כיף מאודד, נהנתי מאוד, אבא שלי שם שירים באוטו, שרנו וצחקנו אימא שלי הייתה מאושרת. בדיוק האור האדום ברמזור התחלף לירוק ואבא התחיל לנסוע. הנהג מהנתיב הימני היה כנראה שיכור ולא שם לב ופשוט נסע באדום. זה קרה בשניה מחיים מאושרים וטובים החיים שלי נהרסו. ישבתי בספסל האחורי של האוטו וראיתי את אימא שלי מדממת בכל הגוף ובפנים וכולה זכוכיות,אבא שלי מהמכה שקיבל עף מהחלון וכל האוטו נמעך
אני יושבת רק צועקת ובוכה לא מבינה כלום.
צעקתי לאימא שלי ״ אימאאאא אימאאא למה את לא עונה לי!? למה את לא מתעוררת? איפה אבא? אימאאאאאא בבקשה תתעוריייי״
אלה היו הדקות הכי נוראיות בחיים שלי לא הבנתי כלום,
כולה ילדה בת 5 וחצי שלא מבינה איך בין רגע החיים המאושרים והיפים שלה נהרסו. איתי הרבה אנשים מחוץ לחלון וכולם צעקו ״ האישה והגבר שעף מתים, הם מתים״ ואז מישהי צעקה ״ יש פה ילדה חיה,היא בוכה״
כבאי הוציא אותי מהמכונית, ולקחו אותי באמבולנס לבית החולים.
בבית החולים באו אליי רופאים ועובדות סוציאליות שניסו להסביר לי שאימא ואבא הלכו שאלתי אותם ״עד מתי״ אז העובדת סוציאלית אמרה ״ לתמיד״ והתחלתי לבכות. הם הסבירו לי שאני יעבור למשפחה אומנת שתשמור עליי.
הם בדיוק נכנסו קראו להם דנה ומשה ולשתי הילדים שלהם רון ושי הם נראו נחמדים אבל בתוכי לא רציתי לראות אותם וליהנות איתם אני רק רוצה את ההורים שליי.
הם התחילו לדבר איתי ואני לא דיברתי לא עיקלתי מה קורה, 24 שעות בדיוק לאחר מכן הם באו לקחת אותי לבית שלהם. נכנסתי לבית שלהם והם הכינו לי חדר עם משחקים, שיחקתי והשכנים באו להכיר אותי. עברה שנה וחצי והאווירה בבית השתנתה האחים המאמצים שלי התחילו פשוט להרביץ לי. בהתחלה זה היה כאילו בצחוק אבל אז זה התחיל לכאוב והם לא הפסיקו הם אמרו לי שאני לוקחת את כל תשומת הלב של ההורים שלהם. אחרי חודש של התעללויות ומכות שנתנו לי אזרתי אומץ ודיברתי עם הוריי המאמצים וסיפרתי להם שהם מרביצים לי כל יום כאילו זה מצחיק מישהו. הם התעצבנו ממה שאמרתי על הילדים שלהם והם כעסו עליי שאני סתם מאשימה את הילדים שלהם, ואחרי כמה ימים גם הם התחילו להרביץ לי.אני לא יודעת למה, למה? הם מרביצים לי כאילי אני בובה שלא כואב לה, לא עשיתי כלום הייתי ילדה טובה.
אחרי שנה של מכות והתעללויות מכל בני הבית פשוט לקחתי תיק עם החפצים שלי וברחתי,ברחתי לרחוב ובראש שלי היו שתי מחשבות, אחת: שמזל שברחתי כי אני לא יכולה לסבול יותר את המכות
והשניה: לאיפה אני ילך? אין לי אף אחד ההורים שלי מתו אין לי משפחה, מה אני יעשה עכשיו?.