היה רגע שהכל פשוט עצר.
סתם יום אחד מיני רבים.
יום של כלום.
לא היה בו עצב, לא כעס, ולא געגוע.
לא היתה אפילו קנאה.
היה חור שחור, שאיכל את הלב שלי באיטיות מייסרת.
ובלע אותו בביס אחד.
אותו יום מעייף, כמעט נגמר בצורה מסוימת,
בבכי אל מול בור טרי באדמה.
ודמעות של שברון לב, ואולי נקמה.
העולם הביט בשקט, והמשיך ברעש החיים היום יומי.
בעוד שילד אחד רועד, נעמד באמצע הכביש.
עם חור במקום לב, וארבע קירות וגג במקום בית,
הילד עמד כפוף, ללא משקפיים.
סוף היום, הבור עוד לא נחפר.
הילד חזר, נוטל בחזרה את כאביו,
ממשיך לשאת בעול הכבד,
ממשיך להיות אותו פסיכולוג שהוא בעצם רק ילד.
והחברים ממשיכים לנסות, אחד אחרי השני.
ולילה עוקב לילה של שינה טרופה מלאה סיוטים מציאותיים.
ואחת הצליחה לבסוף, קפצה מגג והלכה.
דרך מעניינת לפתוח שנה אחרונה כילדה.
YOU ARE READING
Yellow
Teen Fictionסיפור קצר הכולל מחשבות פילוסופיות ושאלות קיומיות מנקודת מבט של נער הקורס תחת כובד הטראומות והדיכאון שמנצח לאט לאט. מחפש סיבה להמשיך להילחם. ותוהה אם כבר עכישיו, לפני שהחליט האם לקחת את חייו, הוא באמת חי. אזהרות: דיבור מפורט על טראומות הכוללות פגיעה...
