אֵשֶׁת סוֹד

פרק 1- חבר ותיק

"מילר!!!" הבוסית שלי רוז צרחה ובאתי בריצה לחדרה
"כן?" שאלתי בחשש קטן לחיי
"יש לנו עובד חדש ואני אשמח אם תעשי לו סיור קצר בקומה פה, הוא מחכה בחדר ליד" היא אמרה וחשתי הקלה שזה הכל

פתחתי את הדלת לחדר השני תוך כדי שאני מסדרת את התג שם שלי והמדים
וכשהפנתי את ראשי למעלה

"כריסטיאן?!" הייתי בהלם
"התגעגעת חברה ותיקה?" הוא שאל
"אלוהים, מה חטאתי מה??" התחלתי להתייפח
"חטאת חטאת" הוא אמר וחייך חיוך שחצן
"מה אתה עושה פה?" דרשתי לדעת
"לא ברור? לחפש את חברתי האהובה.. לעבוד מילר, מה עוד יש לי לעשות פה" הוא אמר
"אני לא מאמינה שאני צריכה לסבול אותך שוב" אמרתי
"גם אני מילר, גם אני"

"זה המשרד שלך" אמרתי והצבעתי על משרד שהיה צמוד לשלי
"ובזה נגמר הסיור שלנו" אמרתי ואנחת רווחה נפלטה מפי
"סוף סוף, הקול שלך נשאר צורם כמו שהוא היה" הוא אמר בלגלוג
"לך תעבוד קצת לא יזיק לך" אמרתי בשנאה והלכתי למשרדי

"גברתי" אמרה לורן ונכנסה למשרדי
"היי לורן, צריכה משהו?" שאלתי תוך כדי שאני מעיינת בניירת על שולחני
"האמת שזה טיפה מביך ולא קשור לעבודה" היא אמרה בבישנות
"שפכי" אמרתי לה
"נכון העובד החדש? כריסטיאן?" היא שאלה ואיך ששמעתי את שמו התמלאתי שנאה
"מה איתו?" שאלתי
"לא יכולתי שלא לשמוע איך התווכחתם, ולפי מה שהבנתי אתם מכירים מפעם" היא אמרה
"מה הנקודה שלך?" שאלתי בחוסר סבלנות תוך שלגמתי מהמים שעל שולחני
"אתם אקסים במקרה?" ברגע ששמעתי את המשפט כמעט ונחנקתי מהמים שלי
"אוי אלוהים, ממש לא, אל תדברי ככה" אמרתי בתוקף
"אה יופי, אז זה בסדר שאני אזמין אותו לצאת?" היא שאלה
"לכי על זה" אולי אחרי שימצא לעצמו מישהי הוא יעזוב אותי לנפשי

הסתכלתי על שעוני שמסמן שהשעה היא 20:00 וכבר היה חשוך בחוץ
אספתי את הדברים שלי ותכננתי ללכת כשהבן אדם האהוב עליי עצר אותי פתאום
"כבר הולכת?" שאל כריסטיאן
"אני לעומתך פה מ6 בבוקר, חובבן" אמרתי בלגלוג
"את אמנם פה מ6 אבל זה רק היום הראשון שלי ואני פה עד 00:00" הוא חייך חיוך מרוצה מעצמו
ככה הוא רוצה לשחק אה?
אין בעיה.
אני אנצח במשחק שלו.

לקחתי את הדברים שלי בחזרה למשרד והמשכתי לעבוד

השעון מצביע על 00:00 וזה הזמן שלי לחזור הביתה
אני אוספת את הדברים שלי ויוצאת מהמשרד וכריסטיאן יוצא ביחד איתי
המבט שלנו נפגש ואני שולחת אליו מבט מרוצה והוא בתגובה מחייך אליי חיוך זדוני

אנחנו יוצאים יחד מהמבנה ואני מגלה אופנוע שחור מבריק מחכה בכניסה למבנה
זה ההגדרה לרכב החלומות שלי.
פתאום כריסטיאן מוציא מפתחות ועולה על האופנוע
הבן זונה הזה.

"מה קרה? אבא שכח לבוא לאסוף אותך?" הוא שאל ועשה פרצוף עצוב מעושה
התעלמתי והתחלתי להתקדם לעבר תחנת האוטובוס והתיישבתי
"זה פשוט עצוב" כריסטיאן אומר
"אין לך בחורה לזיין בבית או משהו?" אני שואלת בעצבנות
"אל תדאגי לה, היא יכולה לחכות, אני מעדיף לראות אותך ככה" הוא אמר וצחקק
ובדיוק הגיע האוטובוס והציל אותי ממנו
עליתי על האוטובוס והתעלמתי מכריסטיאן

הגעתי הביתה והלכתי לחדר של אמא שלי
"מה שלומך אמא?" שאלתי לא מצפה לתשובה

אני זוכרת את היום שגילו שהיא חולה בדמנציה
הייתי בת 16 חיה חיים רגילים עם משפחה רגילה אבל ביום אחד כל זה השתנה
אבא שלי עזב אותי ואת אימי בשביל ילדות בנות גילי
הבית שלנו נלקח וגרנו ברחוב
החלטתי שאני אפרנס אותנו אמנם לא בדרך טהורה אבל לא הייתה לי ברירה