אני לא מאמינה
אני לא מאמינה שהאמנתי לו
שחשבתי שהוא השתנה
ידעתי שהוא רוצה למרר לי את החיים ובכל זאת בטחתי בו
אני כל כך טיפשה
שבוע עבר מאז שפיטרו אותי
לא יצאתי מהמיטה
הכסף שאני מקבלת בגלל המחלה של אמא שלי לא מספיק כדי לסגור את החודש
זה מסוג הזמנים שגורמים לי לרצות לחזור לזמנים.. האלה..
ממש לא
עד שיצאתי מהמקום הזה אני לא חוזרת אליו.
עבר יום
ועוד יום
ועוד יום
ועוד יום
ככה שבועיים חלפו להם
ואני?
התפרקתי
בדיוק כמו כשהייתי בת 16
רק שעכשיו בניגוד לגיל 16 שכבתי על הספה בדירה הקטנטנה שלי ושל אמא שלי וריחמתי על עצמי
אורי תתאפסי על עצמך, תפסיקי לרחם על עצמך
החלטתי לצאת לחפש עבודה
הסתובבתי שעה בין מסעדות ובתי קפה ולא מצאתי כלום
כבר התייאשתי אז החלטתי להזמין קפה ולנוח קצת לפני שאני חוזרת הביתה
ישבתי שם לגמרי מרוסקת נפשית ואז בזווית העין ראיתי מישהו מתקרב לכיווני והסתובבתי
"כריסטיאן?" שאלתי מופתעת ומיד ההפתעה התחלפה בזעם
"אתה לא חושב שהשפלת אותי מספיק?"
ואז הוא חייך, אבל זה לא היה החיוך הזחוח שלו
שמתי לב שהוא נראה קצת שונה ממה שהוא היה נראה לפני שבועיים
השיער שלו נראה בהיר יותר ממה שזכרתי
ואז הוא נאנך
"את גם אחת מנפגעות אח שלי הא?" הוא אמר
אח?
רגע רגע רגע
"יש שתיים כמוהו??" פלטתי בהלם לגמרי
אח של כריסטיאן התחיל לצחוק
"הוא היה מת להיות אני" הוא אמר
"אני לוקאס, אבל את יכולה לקרוא לי לוק" הוא אמר וחייך
"אני אורי.." עדיין בהלם גמור ממה שגיליתי
"אורי? זה לא שם אמריקאי" הוא אמר
"אני לא אמריקאית, נולדתי בישראל ועברתי לכאן בגיל 13" עניתי
"ישראלית הא? מעניין" הוא ענה
לא שמתי לב בכלל ושקעתי איתו לשיחת עומק ואיכשהו יצאנו מהבית קפה והתלכנו בפארק
הסתכלתי על השעון בפאלפון שלי וכבר היה מאוחר
הוא שם לב לזה
"צריכה לחזור?" הוא שאל
"זה לא שיש לי ממש מה לעשות מחר במילא" עניתי ונאנחתי
"אין לך עבודה?" הוא שאל
"לא אחרי שאח שלך גרם לזה שיפטרו אותי"
"נשמע כמוהו"
הוא נראה מהורהר לכמה דקות, כאילו חשב על משהו
"את יכולה לעבוד אצלי!" הוא אמר פתאום
"מה..?" שאלתי מבולבלת
"את צריכה עבודה, אני צריך עובדת, שנינו מרוויחים" הוא אמר
"זאת לא טרחה בשבילך?" שאלתי
"ממש לא, בדיוק התפטרה העוזרת האישית שלי ואני יודע שאת תיהיי יותר טובה ממנה במילא" הוא אמר בחיוך
גם אני חייכתי
הוא ליווה אותי לביתי והסביר לי כל מני דברים על החברה שלו ועל מה אני צריכה לעשות בתור העוזרת האישית שלו
כשהגענו לפתח דירתי הקטנה הוא הסתכל עליי
"מה זה המבט הזה" שאלתי אותו מצחקקת
"את ממש מוצאת חן בעיניי" הוא ענה ישירות
האמת שזה תפס אותי לא מוכנה
"באמת..?" זה היה מוזר לי, אף פעם לא אמרו לי את זה
הוא התקרב אליי מעט ואחז בסנטר שלי, הסתכל לתוך עיניי
"מאוד" הוא לחש
הוא קירב את שפתיו לשפתיי
ולשבריר שנייה
דמיינתי שזה כריסטיאן
לוק התרחק ממני וחייך
"אני אראה אותך מחר, נתראה" הוא אמר והלך
פשוט ככה, בלי שום תגובה לגבי מה שקרה הרגע
מה הוא ניסה לעשות?
YOU ARE READING
אֵשֶׁת סוֹד
Любовные романыהם אויבים. לפני 6 שנים הם נפגשו במועדון ומאז הכל היסטוריה. את שניהם מעניין דבר אחד, כסף. לאחד יש הרבה ממנו ולשנייה יש מעט. כמה רחוק שניהם ילכו בשביל לקבל את מה שהם רוצים? ומה יקרה ש6 שנים אחרי הפגישה שלהם הם יפגשו שנית? הסיפור מכיל: קטעים מיניים מפו...
