כמעט חודש עבר מאז שכריסטיאן הופיע בחיי שוב
הגעתי לעבודה ב6 כהרגלי והלכתי למשרד
"שיט שכחתי את המים בבית, טוב אני אקח בקבוק מהחדר אוכל" מלמלתי לעצמי
הלכתי לחדר אוכל כשפתאום כריסטיאן הופיע ולקח את הבקבוק המים האחרון
"אוי לקחתי לך את המים?" הוא שאל וציחקק
פשוט הסתובבתי והלכתי
כל היום היו לי סחרחורות ומיגרנות
השעון הראה על 22:00
"עוד שעתיים.. אני יכולה לשרוד" אמרתי לעצמי
קמתי כדי לעשות הפסקה קצרה ופתאום ראיתי שחור ואיבדתי הכרה
התעוררתי במקום לא מוכר אבל הקול שדיבר אליי היה מוכר
"את ישנה הרבה מילר" אמר כריסטיאן
שיט מה
קמתי מהר ועוד שנייה איבדתי הכרה שוב
"אם את מתעלפת שוב אני אשלח אותך קיבינימט" הוא אמר
"איפה אני?" שאלתי מטושטשת
"בבית שלי" הוא אמר וקמתי
"היה טוב וטוב שהיה אבל אני חוזרת הביתה" אמרתי ולקחתי את הדברים שלי
"לא כל כך מהר מילר" הוא אמר ומשך אותי אחורה
"תשתי את זה" הוא דרש והביא לי כוס עם משהו שנראה כמו מים
"אני לא שותה דברים שזרים מביאים לי." קבעתי
הוא גיחח
"אז אני זר בשבילך?" הוא שאל
"ואני לא זרה בשבילך?" שאלתי
"לא." הוא ענה
שררה שתיקה כמה דקות
"אני הולכת הביתה" אמרתי
"תשתי את זה" הוא אמר
"לא" אמרתי
"אורי תשתי את זה" הוא דרש
"התשובה לא תשתנה כריסטיאן" אמרתי
אחרי שנייה הוא הטיח אותי בקיר
"תשתי. את. הפאקינג. כדור." הוא דרש
וזה השלב שבאמת חששתי לחיי
"אני לא יודעת לבלוע כדורים" אמרתי חוששת קצת
"מקסימום תחנקי" הוא אמר וציחקק
"זה לא מצחיק" אמרתי ברצינות
"תשתי, אני מבטיח לך שאת תשרדי" הוא אמר ומשום מה משהו גרם לי להאמין לו
הוא נתן לי את הכוס ושתיתי ממנה
"ילדה טובה, את רואה? כשאת רוצה את יכולה" הוא אמר
חייכתי קלות
"מה פשר החיוך הזה?" הוא שאל
"כלום" עניתי והסתרתי את החיוך עם היד
"אני אלך עכשיו" אמרתי ולקחתי את הדברים שלי
"בהצלחה לך לחזור הביתה" הוא אמר
"אם את רוצה אני יכול לתת לך טרמפ.." הוא אמר
"ממש ממש לא" אמרתי ואספתי את הדברים שלי
"האגו שלך כל כך גדול שאת מעדיפה ללכת לאיבוד מאשר לתת לי לקחת אותך.." הוא נאנח
"לא השתנת בכלל" הוא אמר וחייך
"האגו שלך כל כך גדול שאתה אומר ללורן שאנחנו אקסים כדי שהיא לא תזמין אותך לצאת" החזרתי לו
"אמא לא לימדה אותך שאסור להקשיב לשיחות פרטיות?" הוא שאל וחייך חיוך זחוח
"ברצינות, למה אמרת לה שאנחנו אקסים?" שאלתי
"אנחנו לא?" הוא שאל
"אתה יודע מה ההגדרה של אקסים?" שאלתי
"אנשים שהיו פעם בזוגיות" הוא אמר
"יפה, רואה? כשאתה רוצה אתה יכול" ציטטתי אותו
"מה שהיה בנינו לא היה זוגיות?" הוא שאל
"לא" עניתי
"זה כאב" הוא אמר
"איך משהו יכול לכאוב לך אם אין לך לב?" שאלתי
"בהחלט לא השנתנת" הוא אמר ויצאתי מהבית שלו
התקדמתי לכיוון איש בסביבות ה30 שלו
"היי סליחה, אתה יודע איפה תחנת האוטובוס הקרובה?" שאלתי
"כן בואי אני אקח אותך לשם" הוא אמר והוביל אותי
אחרי כמה דקות הליכה כבר התחלתי לחשוד שמה הוא לא יקח אותי לשם
"סליחה על זה שהטרחתי אותך אבל חבר שלי פה כדי לקחת אותי" אמרתי לו
"אז אני אחכה איתך עד שהוא יבוא" הוא אמר
"לא הכל טוב באמת" אמרתי לו והתקדמתי חזרה הוא תפס לי את היד ומשך אותי קרוב אליו
"שחרר" אמרתי ובעטתי בו
התחלתי להרגיש חולשה פתאום
משום מה כבר לא הרגשתי שהוא תופס לי את היד
וראיתי את כריסטיאן מרביץ לו
רגע, כריסטיאן?!
YOU ARE READING
אֵשֶׁת סוֹד
Lãng mạnהם אויבים. לפני 6 שנים הם נפגשו במועדון ומאז הכל היסטוריה. את שניהם מעניין דבר אחד, כסף. לאחד יש הרבה ממנו ולשנייה יש מעט. כמה רחוק שניהם ילכו בשביל לקבל את מה שהם רוצים? ומה יקרה ש6 שנים אחרי הפגישה שלהם הם יפגשו שנית? הסיפור מכיל: קטעים מיניים מפו...
