קיארה (12)

699 52 6
                                    

רק אומרת לפני שמתחילים את הפרק. בחיים לא הייתי בחתונה נוצרית רק קראתי עליה בספרים אז סורי אם זה לא נכון, כן עשיתי קצת מחקר באינטרנט אבל לא מבטיחה כלום. תהנו מהפרק💋
_____________________________________
(החתונה)

אני עומדת מאחורי הדלתות בשמלת החתונה שלי. כל אישה אפשרית בעולם הזה הייתה מתרגשת ושמחה, אבל אני פשוט לא מרגישה כלום חוץ מהרגשה הזאת של ׳בא לי לסיים על זה כבר, שחררו ממני׳

השמלת כלה שלי פשוטה אבל נועזת. היא מבד שקוף עם מחוך שקוף אבל שמחסה את החזה ככה שלא רואים כלום, ויש עליה פנינים קטנים וכוכבים קטנים לכל אורך  השמלה. הקישוטים מתחילים מהמחוך ולאו לאט יורדים בהדרגה לכל אורך השמלה.

עכשיו אתם שואלים מה נועז בשמלה הזאת? זאת שמלת
כלה פשוטה.

השמלה היא שמלה שחורה.

ולמה לבשתי שמחה שחורה אתם שואלים? כי אחד זה הצבע האהוב עליי והצבע שמסמל אותי.

צבע שחור מסמל עוצמה, רישמיות, אלגנטיות וכוח מצד אחד. ומצד שני מסמל פחד, רייקנות, מוות ,רוע, מסתורין, עולם תחתון. וגם את האפל, החשכה, הלילה, הדיכאון, רשע, לא נודע, כניעה והיעלמות.

הכל אני .

כשהייתי קטנה הייתי חייה בפחד, ברייקנות, בדיכאון. הייתי כנועה. הייתי יושבת במרפסת בלילה ומסתכלת על השמיים החשוכים וחושבת על המוות כל יום. על האם יהיה טוב יותר לכולם אם אני לא יהיה פה. רציתי להיעלם. לא רק שלא ידעתי מה יקרה לי מחר, לא ידעתי מה יקרה לי בעוד כמה דקות. אם אני אחיה או אמות.

גדלתי בסביבה של רוע,של רשע, של עולם תחתון, של אופל מוחלט ומסתורין.

אבל היום אני עוצמתית,יש לי כוח להמשיך להילחם, ואני עושה הכל באלגנטיות ורשמיות.

אבל עדיין אני יושבת במרפסת, בלילה, בקור וחושבת על החיים. זה מין הרגל שגורם לי להירגע.

ושתיים ידעתי שזה ישגע את ההורים שלי, ואולי הייתי מפחדת שהם יעשו משהו לאחיי הקטנים אבל שינינו את ההחלטה. ההורים שלי לא ימות בחתונה של הבת של אנדרבוס מזויין. לא,

הם ימותו היום.

היום בחתונה שלי. מול כולם. ככה כולם יראו שלא כדאי להתעסק עם האחים טרנטינו.

המוזיקה התנגנה ברקע וזה היה הקיו שלי לצאת לבחוץ. לצאת לחופה שלי. הדלתות נפתחו וכולם הסתכלו עליי בשוק. חוץ מכמה אנשים.

האחים שלי שהסתכלו עליי בהערצה ואנה שהסתכלה עליי בהתרגשות מהולה בכעס על זה שלא לבשתי את השמחה של רפונזל.

ההורים שלי. ההורים המזדיינים שלי שהסתכלו עליי בכעס, על כך שעוד פעם לא הקשבתי. יכולתי לראות את הגלגלים בראש של אבא שלי חושבים איך לשבור לי כל עצם בגוף, טוב חבל שזה לא יקרה...

וניקולאס. החתן שלי שהסתכל עליי בתושקה מזויינת. גם ניקולאס לבוש רק בשחור. מכנס מחוייט שחור, חולצה מכופתרת שחורה, ג׳קט חליפה שחור ונעליים שחורות ומבריקות.

על כל המחשבות שלי שכחתי את לוקאס שזרועי שזורה בשלו. הוא מלווה אותי לחופה. מה שאבא שלי הייתה אמור לעשות אבל לא רציתי. וגם הוא לא.

כשהגענו לחופה וניקולאס ירד לקחת את ידי לוקאס לחש לי ״מילה אחת קיי, מילה אחת ואני מחזיר אותך הביתה ואתם מתגרשים.״ זאת הבטחה. אני יודעת. הסתכלנו זה לזה בעניים וידעתי את זה.

הוא ישמור עליי לנצח.

עמדנו בחופה וטבעתי בעייניו הכחולות כמו ים סוער של ניקולאס. העיניים שלו כל כך יפות שאני יכולה לבהות בהם שעות.
עד ששמעתי ״ניקולאס וינצ׳י, האם אתה מקבל את קיארה טרנטינו לאישתך? לשמור ולהגן? בטוב וברע? בבריאות ובחולי? ״ הכומר אמר וניקולאס החזיר ״כן.״

״והאם את קיארה טרנטינו, לעתיד וינצ׳י, מקבלת את ניקולאס וינצ׳י לבעלך? לשמור ולהגן? בטוב וברע? בבריאות ובחולי״ הכומר העביר אליי את השאלה. ״כן.״ עניתי.

״ האם יש מתנגדים לברית הנישואים בין השניים?״ הכומר הפנה את השאלה לקהל האנשים. היה שקט צורם, ותודה לאל על כך. הדבר האחרון שאני צריכה זה שמישהו יהרוס לי את העסקה המזויינת.

״אתה ראשי לנשק את הכלה״ הכומר אמר לניקולאס והוא בתגובה התנפל על שפתיי, ידו עטפה את מותניי ולשונו פישקה את שפתיי ונכנסה פנימה, חקרה כל מקום בפי ושיחקה עם לשוני.

לשניה לא הגבתי אבל אז זרמתי עם הנשיקה הסוחפת. היא ההיתה מלאה בתשוקה. הרגשתי כאילו אף אחד לא היה באולם המזויין חוץ ממני ומניקולאס.

אבל אז שמענו רעשים מבחוץ. רעשים שלא היו אמורים לקרות.

התחילו יריות מכל כיוון. רציתי ללכת להגן על אחיי אבל יד עם מפית חסמה את פי,

ונפלתי לשינה עמוקה.
_____________________________________

איזה נשיקה אה?😏
תודה על כל הצפיות, התגובות והעצבעות לסרטון. אני אישית לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר ויש כאלה שיגידו שזה קצט אבל מבחינתי לפחות הסיפור שלי התפוצץ💥
אז תודה על הכל😙

❤️

dangerous dealWhere stories live. Discover now