פרק 12

218 18 38
                                    

נ.מ היונג'ין

"למה אני אוהב לצייר? וואו. זה מרגיע אותי פשוט.
לצייר לבד,להתלכלך מצבעים. לשקט הנפשי שלי."
אמרתי עם מבט חולמני בעיניים.

"איך התחלת בכלל לצייר?" השתתקתי.

"בוא נאכל. לא נגעת באוכל."

"לא רוצה. לא ענית לי על השאלה."

"גיליתי בשיעורי אומנות." פלטתי.

"אבל אין שיעורי אומנות בבית ספר."

"פרטיים. פליקס תאכל כבר." התחלתי לאכול ודחסתי לפי חתיכת בשר טעימה.

"אמרתי לך כבר שאני לא רוצה. נשמע מגניב שיעורים פרטיים באומנות."

"כן." לא היה לי כוח לשיחה הזאת.

"אז התחלת לצייר כתחביב משיעורי אומנות?"

"לא באלי לדבר על זה פאקינג עכשיו! תאכל ותחליף נושא. זה לא פאקינג עניינך..."
שמתי לב שפליקס נרתע מהצעקה שלי
התעלמתי מהמבטים שנשלחו אלינו מהנסעדים והמשכתי לאכול.

"אני מצטער." הוא לחש ושיחק עם האוכל.

"פליקס אני מבק- אני בעצם מתחנן. תאכל.
זה סתם בזבוז של אוכל."

"אמרתי לך שאני לא רוצה וזה בהחלט בזבוז של אוכל. תישא בתוצאות."

"אתה לפעמים כזה מעצבן."

"גם אתה היונג'ין." הוא שילב את שני ידיו בחיבוק ונאנח. אני לא אוהב את המצב הזה בינינו.

"תספר לי עליך עוד."

"אין לי מה לספר."

"תחביבים שלך." הוא שתק והביט ברצפה.

"פליקס אני לא מתכוון לרדת על הברכיים כדי שתרים את הראש ותדבר איתי אבל אם צריך אני אעשה זאת. וזה כולל בושות."

"אין לי תחביבים ואין לי מה לספר. שאלתי אותך מתוך סקרנות שאלה אחת על הכישרון שלך ואתה מתעצבן עליי ללא סיבה."

"הלוואי והיית יודע מה הסיבה אבל אספר לך במאוחר. בבקשה ממך נזרום עם זה ו..אני רוצה שיהיה לנו דייט מושלם וכיפי." לקחתי את ידו השמאלית שהונחה על השולחן ושילבתי אותה עם שלי.

"אז הוואנג. כמה זמן אתה ומינהו חברים?"

"מאז החטיבה. הוא החבר הכי טוב שלי אבל יש חבורה קטנה."

"אה,כמו אני האן וג'ונגין."

"ג'ונגין זה הברונטי עם החיוך היפה,נכון?"

"היונג'ין אני אחשוב שאתה יוצא איתי רק בשביל לקבל מידע עליו."

"מה פתאום? אתה הכי שווה. השווה שלי."
חייכתי אליו והוא הסמיק.

"שקרן." פניו השתנו מהר ממצב הסמקה למצב מוצק.

"אני לא. בייב אני לא יודע לשקר." והנה אני משקר.

will you stay by my side?Where stories live. Discover now