נ.מ ג'ונגין
"וואו."
"לגמרי וואו." מלמלנו כשישבנו סביב השולחן עם מלא מאכלים וסוגים שונים של בשרים ואטריות שונים.
"לא חסר לכם פה משהו?"
"מה כבר יכול להיות חסר?"
"קינוח אולי? משהו מתוק." אמרתי כי רציתי משהו מתוק.
"אה כן מרינה שמה במקרר."
"אוקיי חברים. אחת,שתיים,שלוש ולטרוף!" צ'אן אמר ולא יכולתי להיות אני.
הוא יראה איך אני מתנהג כמו תינוק לגילי והוא ישנא אותי.
"ג'ונגין למה אתה לא אוכל?" האן שאל אותי כשצידי השפתיים שלו מלוכלכות מהאטריות החריפות שהוא אוכל.
"אני אוכל,אוכל." צחקתי למראה של האן מלוכלך עם פה מלא אוכל.
"היי,מה מצחיק אותך?"
"אתה. כולך מלוכלך." צחקתי בקול והיונג'ין ומינהו הצטרפו.
"ג'יסונג אתה חמוד ככה."
"כל כך מפתיע שאתה אומר את זה."
"כן,גם לא צפוי בכלל." צ'אן אמר וצחקנו מזה אבל לעזאזל אני אמור להתנהג כמו בן עשרים.
הרצנתי את פניי ברצינות ואכלתי לאט.
"אני שמח שאתה אוכל האן." הרגשתי חייב לומר את זה.
"אממ,תודה?" חייכתי אליו והוא הבין.
"ברור שהוא יאכל. למה שלא יאכל?"
"עזוב עניין אחר." האן אמר והשאר אכלו.
"לקרוא לפליקס? כולנו פה ורק הוא לא."
"היונג'ין?"
"מצידי תקרא לו." קמתי מהכיסא והלכתי לאט לחדר שלו עד שהבנתי איך אפשר למצוא את החדר בבית הזה.
תיקתקתי אבל הוא לא ענה. פתחתי בעדינות את הדלת וראיתי אותו ישן נינוח על המיטה שלו.
סגרתי בחזרה וירדתי לשאר השמנים.
"מה,איפה הוא?"
"הוא ישן."
"אה."
"היונג'ין אתה תסלח לו?"
"ייקח זמן. הוא בגד באמוני. והתנשק עם הזבל הזה הידוע בכינויו מארק."
"הפסקתם להיות חברים?" שאלתי בתמימותי.
"אני לא יודע אני חושב שאולי לא אולי כן."
"מה זאת אומרת?"
"ג'ונגין הוא השתמש בסרקזם הם הפסיקו להיות חברים וככה גם אנחנו."
"אה. האמת שזה ממש מוזר לי אם פליקס יבחר בהיונג'ין. כאילו,ראיתם איך מארק נראה? כולו שרירים וסקסי מושך. אני מבין את פליקס."
אמרתי בעודי ממשיך לאכול מרגיש את המבטים הנעוצים שלהם עליי וצחקתי בליבי.
YOU ARE READING
will you stay by my side?
Randomפליקס הוא נער בן 17 שחי את החיים כמו כולם. פליקס בילדותו עבר בריונות ורק מחפש מקום לברוח מהבעיות שלו. היונג'ין נער בן 18 שגורם לפליקס להתבלבל ולחוש בדברים שלא חש מעולם. "מצידי תשנא אותי,רק...תרגיש כלפי רגש." hyunlix minsong Bangchan and Jongin מכ...
