פרק 1

362 6 45
                                    


-נקודת מבט מאי-

זה בוקר מהסרטים
עם ציפורים מצייצות ושמש זורחת
כבר רבע לשמונה ואני מוכנה ליציאה עם כוס קפה ביד.
אבל כמובן שאדריאן יהרוס הכל.

"אד!" קראתי לאחי החורג "תרד כבר!" המשכתי לדבר בחוסר סבלנות
"אני פה מכוערת" הוא הגיח מאחורי וקפצתי בבהלה.
היה לו מבט רגוע ונינוח בעוד לי היה מבט כועס ומתוח.
יצאנו מהבית אל עבר תחנת האוטובוס, כמו בכל יום.

                               ~~
"וואי אין לי כוח לחפירות של סיגל היום" יובל התלוננה אלי בחיבוק
"ככה אומרים שלום?" אמרתי בחיוך וצחקקתי.
"אז מה חדש עם רוי?" שאלה בהתעניינות
"אתמול הוא לקח אותי לקולנוע היה נחמד" סיפרתי "ואז הלכנו לבית שלו" המשכתי ויובל הסתכלה עליי במבט בוחן וגיחכה
"נו שכבתם כבר?" שאלה וחיוכה נמתח
"אנחנו רק חודש ביחד יוב" נאנחתי וגיחכתי
"יאללה בואי לכיתה שלא נאחר לחפירות של סיגל" גיחכתי ויובל צחקה

                                 ~~

"את יודעת מה חדש עם אדריאן?" שאלה יובל משיחת הוידאו
"יובי אמרתי לך כבר, הוא לא בשבילך. הוא סתם אחד ששוכב עם כל דבר שיש לו דופק וכוס בין הרגליים" עניתי לה ביאוש מוחלט.

"נו בסדר אבל את לא יכולה להגיד שהוא לא חתיך" היא אמרה וקרצה לי
"למען השם יוב הוא אח שלי וכרגע אני יוצאת עם רוי, מה לא בסדר בראש שלך" חצי צעקתי חצי צחקתי לעברה.
אבל היא צודקת הוא נראה לא רע ואפילו די טוב.
"האח החורג שלך" יוב הדגישה את החורג במשפט.
אולי היא צודקת? לאלאלא זה אח שלי אי אפשר זה פשוט לא יכול לקרות.

"נו אז את מודה שהוא חתיך?" היא שאלה עם מבט חולמני "אלוהים ישמור יוב. תהיי בריאה".

                                 ~~

"ביי מאי"
"ביי יובי" עניתי וניתקתי את שיחת הוידאו.

דיברנו שעה וחצי, כבר החשיך בחוץ ורוי קבע איתי לדייט במסעדה לכבוד חודש ביחד ואני חושבת שכדאי שניפרד
אני לא חושבת שאנחנו מתאימים כל כך.

למה פתאום שאני חושבת על רוי צצות לי מחשבות על אדריאן? מה לא בסדר איתי? זה האח החורג שלי. חורג, אבל עדיין אח.

עכשיו שבע וחצי, אני ורוי קבענו לשמונה וחצי אז התחלתי להתארגן.

יצאתי מהמקלחת הקצרה ולקחתי מהארון שמלה שחורה צמודה ומעט חשופה שמדגישה את כל מה שצריך.

שמתי קצת קונסילר מתחת לעיניים, הצרתי את האף עם קצת ברונזר, מרחתי מעט לובלו בשפתיים ושמתי מסקרה עדינה שמדגישה את ריסיי הארוכים.

את השיער החום שלי השארתי פזור ונעלתי נעלי עקב קטנות בצבע שחור.

השעה כבר הייתה שמונה ועשרים ורוי אמור להגיע בעוד עשר דקות.
לקחתי תיק עם מעט כסף, מפתח, לובלו וספריי פלפל לכל צרה שלא תבוא.
לקחתי את הטלפון בידי וירדתי ללמטה.

my sisterWhere stories live. Discover now