His angel [5]

לאונרדו (36)

טריגר⚠️ - פגיעה עצמית❗️

--

התעוררתי בבוקר ששמעתי את הבכי של ואל ואת קולה השקט של סקרלט מרגיע אותה.
קים התפרצה לחדר וזקרתי גבה. "הוא יהרוג אותי," היא אמרה ורצה אליי.
חיבקתי אותה וסקרלט נעצה בנו מבט זועם.
"סקרלט.. בחייך, היא בגיל של אחותך." אמרתי.
קים התכווצה יותר שקולטון נכנס לחדר בזעם. "תחזרי לכאן, קים."
"אני ניצחתי. תעזוב אותי."
"את דקרת אותי."
"וניצחתי." היא אמרה וחיוך קטן נפרש על פניה.
הוא התקרב אלינו והרים אותה עליו. "את שיחקת מלוכלך," הוא לחש שפתיה. "אבל לא רימיתי,"
"את לא.. אבל זה לא סותר את זה ששיחקת מלוכלך מאוד." הוא לחש משהו לאוזנה והיא הנהנה.
ואז הוא לחש לה עוד משהו.
היא הראתה לו את הידיים שלה והידקתי את לסתי.
"עשית את זה עוד פעם?" היא הנהנה ונאנחתי. "ולא סיפרת לי?"
"לא חשבתי שאני צריכה לספר לך.. זה גם היה אתמול שישנת, ואז הלכנו לים ולאכול.. ואז חזרנו לכאן ונרדמתי." הנהנתי וקולטון בחן אותי. "היא בסדר?" הוא שאל באיטלקית. הבנתי שהוא דיבר על סקרלט בלי להתאמץ הרבה. זאת אומרת.. קים יודעת איטלקית.
"היא כועסת על קים והיא עייפה ונראה לי שהיא גם רוצה שתלכו," הוא הנהן והסתובב ללכת.
הוא יצא מהחדר וסקרלט נתנה לי להחזיק את ולנטינה.
"כמה פעמים התעוררתי מסיוטים בלילה?" היא שאלה בשקט. "אני חושב ששבע, יכול להיות שגם שמונה. באחת הפעמים פשוט התחלת לבכות לא צרחת או משהו." היא הנהנה. "אני חושבת שאלך להתקלח."
"בסדר, מלאך קטן."
"תשמור עליה, טוב?" הנהנתי והיא חייכה אליי. "תודה."
היא נכנסה למקלחת ונישקתי את ראשה של ואל.
"את יפהפייה כמו אמא שלך, נכון נסיכה קטנה?" שאלתי בשקט. ליטפתי את הלחי המתוקה שלה.
אני שונא את זה שסקרלט לא סומכת עליי, היא לא סומכת עליי שאשמור על ולנטינה.
היא לא סומכת עליי שלא אפגע בה.
ובאיזשהו מקום, זה מתחיל להימאס עליי.
נמאס לי לרדוף אחריה כל הזמן, לקוות שהיא תסלח לי ותסמוך עליי עוד פעם, על אף שלא באמת עשיתי משהו רע.
נמאס לי להיות זה- "לאונרדו?" היא שאלה בשקט מפתח הדלת של השירותים.
ניערתי את ראשי והתנתקתי ממחשבותיי.
"כן?"
"אתה יכול לבוא לכאן רגע?" הנהנתי והרמתי את ולנטינה עליי.
התקדמתי לעברה והיא חייכה אליי חצי חיוך. "אתם נראים חמוד ביחד," הנהנתי פעם אחת ובחנתי אותה. "מה רצית?"
"אתה כועס עליי או משהו?"
"כן.. אולי קצת."
"למה?" היא שאלה ובחנה אותי.
השכבתי את ולנטינה במיטה שלה ונכנסתי למקלחת.
"סקרלט.. אני קצת.. נמאס לי מלחכות לך, בסדר? זאת אומרת, גם שהיית איתי לא באמת היית איתי, ו-" היא השפילה את מבטה והנהנה.
"אתה צודק. אני מצטערת,"
"אני חושב שאולי שניקח קצת הפסקה." היא הרימה את מבטה אליי. "אנחנו היינו בהפסקה, לאו. של יותר מחצי שנה. האמת היא שאנחנו עדיין בהפסקה. אם אתה רוצה ממני אישור לזיין בנות אחרות פשוט תגיד," גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי.
"פאק, אני שונא שאת עושה את זה!" צעקתי והטחתי את ידי בקיר.
הזעם מבעבע בתוכי, עורי בער.
היא התכווצה ויצאה מהמקלחת.
"אני יוצא לעשן," אמרתי ויצאתי מהחדר.
ירדתי למפקדה.
שם הגברים ישבו.
כל הגברים חוץ מקולטון, ליתר דיוק. אני מניח שהוא עם קים בגלל מה שהיה אתמול.
"גם הבחורה שלך עושה בעיות?"
"נפרדנו," מלמלתי.
אית'ן הרים את גבותיו ביחד עם ג'יימס. "אתם נפרדתם?" ג'יימס גיחך. "מה קרה?"
"זה לא ממש עניינכם. זה ביני לבין סקרלט וזה ישאר ככה. מה מיה עשתה?" בחנתי את אית'ן.
דומיניק נעץ בו מבט והניד בראשו.
"אני אלך לשאול אותה ויש לי תחושה שאתעצבן יותר שהיא תספר את זה מהנקודת מבט שלה." ריס בחן את אית'ן ואז אלה נכנסה לחדר שג'ואי עליה וניסה לרדת.
היא הורידה אותו לרצפה והוא הלך ואז נפל.
אלה התכופפה, נישקה את מצחו ועזרה לו לקום עוד פעם.
הוא השמיע קולות תינוקיים והתקרב לאט לריס שבחן אותה בציפייה ואז נפל עוד פעם ומבטו הפך עצוב.
"היי, ג'ו, אתה עושה עבודה ממש טובה, בסדר? נשאר לך ממש קצת ללכת," ריס אמר.
ג'ואי קם עוד פעם על רגליו והלך עוד שני צעדים, בהם הוא מתנדנד ונראה מתוק מאוד והוא הגיע לריס.
"כל הכבוד!" הוא אמר והרים אותו עליו. "אתה אלוף, ג'ואי." הוא אמר לו וחייכתי.
"מה קרה, סינדרלה?" הוא שאל את אלה. "הכל בסדר, בייב?"
היא הנהנה ונישקה אותו.
"שבי," הוא סימן לה להתיישב בכיסא לידו.
היא התיישבה והעברתי את מבטי לאית'ן. "נו?"
"אני זיינתי אותה-"
"אית'ן." ריס הזהיר ושם את ידיו על אוזניו הקטנות של ג'ואי הקטן.
"בסדר. אני עשיתי אהבה עם אחותך, שדרך אגב מתוקה בטירוף, אבל על זה נדבר בפעם אחרת.. אני עשיתי איתה אהבה ממש חזק, והיא גמרה ולא נתנה לי לגמור, אז אני עצבני עליה." הידקתי את לסתי והנדתי בראשי.
"בא-בא," ג'ואי אמר ונצמד לריס. "כן, מתוק?"
"אל,"
"אתה רוצה אוכל, הא?"
"כה," ג'ואי חייך אליו. "אני חושב שאתה צריך לפנות עם זה לאמא שלך, אם אבא יכין אוכל, כנראה שזה יהיה מגעיל." ג'ואי סובב את מבטו לאלה. "מא-מא?"
"כן?"
"אל," היא הרימה אותו עליה וחייכה. "בוא נלך להכין לך אוכל." היא נישקה את ריס והם יצאו מהחדר, בדיוק שקולטון נכנס.
כל המבטים הופנו אליו שהוא התיישב בראש השולחן, מול דומיניק. "אתה היחיד בלי ילדים, קולט.." הוא אמר. "אני היחיד שלא נדפקתי. ילדים זה חרא," הוא העביר את ידו בשיערו ובחן את כולם.
"מה? אתם לא יכולים להגיד שלא. מתי הסקס היה טוב יותר? מתי יכולתם לצאת נורמלי בלי לדאוג לאף אחד?"
"ואתה אומר את זה מניסיון?" דום שאל וקולטון גלגל את עיניו ונאנח.
"אני רק אומר, ילדים מורידים את איכות הסקס."
"אני לא מסכים, הסקס עם ליליאנה היה מטורף ונשאר מטורף ואחרי שהיא כועסת, אלוהים.."
"אחרי שהיא כועסת זה סקס רגיל שלי ושל קים. זיינתי אותה פעם, להזכירך." מבטו של איידן הפך זועם והוא גיחך. "אתה רצית שאעשה את זה, איידן. ואני נשבע שנהניתי מכל רגע. אבל סקס עם קים זה שונה. היא אלוהית,"
"מי אלוהית?" ליליאנה שאלה ונכנסה עם לוקה ושון למפקדה.
שון רץ לקולטון והראה לו סכין חדש שקנו לו בזמן שליליאנה התיישבה ליד איידן ונישקה אותו. "אני אוהב אותך גם." הוא לחש וגלגלתי עיניים.
"שון!" ליליאנה הזהירה. "מה אתה עושה?!"
"אני מראה לקולט כמה הסכין חדה! תראי," הוא העביר את הסכין לאורך ידו של קולטון ואיידן לקח ממנו את הסכין. "אסור לעשות את זה, שון-שון. אתה יכול לחתוך אותו."
"תעזבו את הילד, זוג מטומטמים, אני אמרתי לו לעשות את זה." איידן נעץ בו מבט זועם. "אתם רואים?! תנו לי לעשות את זה!" הוא חטף מאיידן את הסכין עוד פעם. "שון."
"די אבא." הוא נהם והמשיך במה שעשה.
נאנחתי והנדתי בראשי בחוסר אמון. "אני יוצא החוצה, דום.." הוא הניד בראשו ובחנתי אותו בבלבול. "אני לא שאלתי."
"אני הקאפו שלך. שב." התיישבתי והעברתי את ידי בשיערי. "סקרלט ואתה באמת נפרדתם או שסתם רבתם?"
"נפרדנו.. לפחות לדעתי. זאת אומרת, נמאס לי מלרדוף אחריה עוד ועוד בשביל שהיא תסלח לי על דברים שאני לא אשם בהם בכלל. אני לא בטוח שאני רוצה להיות איתה. אף פעם לא ניסיתי להיות עם מישהי אחרת.. איך אני אדע שהיא זאת שאני רוצה להעביר איתה את שאר החיים שלי?" הוא נעץ בי מבט וגלגל עיניים.
"מה?"
"היא אוהבת אותך." הוא אמר והנדתי בראשי. "היא לא, דום. אני לא בטוח שיש איזשהו משהו שהיא אוהבת בי." הוא גיחך והנהן.
קים נכנסה למפקדה עם ולנטינה על ידיה ובחנתי אותה בבלבול.
סקרלט לא תתן לאף אחד להחזיק את ולנטינה, לפחות לא עכשיו. היא מפחדת כל כך.
"אני.. היא.. סקרלט פוגעת בעצמה למעלה, אולי כדאי שתלך." הנהנתי ויצאתי מהמפקדה במהירות. עליתי לחדר שלי ונכנסתי למקלחת. "אני שונאת אותך." היא לחשה עם דמעות בעיניה, בהתה בקיר של המקלחת. "הלוואי שהיית מת. הלוואי שהיית מת!" היא צרחה ונלחמה באוויר.
היא פגעה בעצמה מתוך חלום.. פאק.
הרמתי אותה עליי והיא הרביצה לי ונלחמה בי. "זה כואב! כואב ל! תפסיק!" היא בכתה וצרחה.
"תן לי ללכת!"
"די, סקרלט. את חולמת." הפעלתי את הברז של הכיור ושטפתי את ידיה. "סקרלט די להרביץ לי!" ריתקתי אותה לקיר ועיניה התרחבו בבהלה. "איפה ולנטינה? איפה ולנטינה?! אתה הרגת אותה?! אתה נתת-"
"היא למטה עם הבנות." אמרתי לה. "לא רצינו שהיא תהיה בחדר שאת ככה," היא חיבקה אותי אבל לא חיבקתי אותה בחזרה. היא הרימה את ראשה אליי ובחנה אותי. "מה..?"
"סקרלט," נאנחתי.
עיניה התמלאו בדמעות והן זלגו על פניה.
שפתיה החלו לרעוד והיא התרחקה ממני.
היא הסתובבה והלכה לחדר.
היא הלכה לחדר ארונות ויצאה משם עם מזוודה. "מה אתה עושה, סקרלט?" שאלתי ובחנתי אותה.
"אני חושבת שכדאי שאחזור לדירה שלי, עם קינמון וולנטינה. אני לא רוצה להציק.. אני מרגישה שאני לא שייכת לכאן כל כך. אני לא רוצה להידחף, טוב?" היא התכוונה לשים שם דברים אבל תפסתי אותה והרחקתי אותה מהמזוודה.
"את לא עוזבת." אמרתי ובהיתי בעיניה הכחולות-ירוקות, בשפתיים התפוחות והורודת שלה. זה נראה כאילו הן מתחננות שאנשק אותה.
"את לא עוזבת, סקרלט." חזרתי על עצמי.
לקחתי את המזוודה שלה ויצאתי לחדר שלי, זרקתי שם את המזוודה וחזרתי לסקרלט.
היא בחנה אותי. "נפרדנו, לאו. תפסיק להיות כזה."
"סקרלט." הזהרתי. "תירגעי. אני לא אפסיק להיות כזה גם אם תתחנני."
"אני לא יכולה לחיות איתך באותו הבית, זה.. מביך."
"אז אל תישארי בשבילי, תישארי בשביל קולטון או משהו-"
"אולי.. אולי אעבור בחזרה לשיקגו? אתה לא חושב שסבתא שלי צריכה לדעת על ואל?" גיחכתי והנדתי בראשי.
"סבתא שלך מתה."
"מה?" היא שאלה ובחנה אותי בבלבול. "איך אתה יודע?"
"כי אני רצחתי אותה."
"מתי?"
"לפני חודשיים וחצי בערך," שפשפתי את לסתי בזמן שהיא בחנה אותי עם דמעות בעיניה. "מה סקרלט?"
"כלום.. אני.. אתה יכול להביא לכאן את ולנטינה?"
"סקרל-"
"רק תביא אותה לכאן, בסדר? היא צריכה לאכול." הנהנתי פעם אחת וירדתי למטה.
קולטון החזיק את ולנטינה ביד אחת וביד השנייה הכין לה בקבוק. "מה אתה עושה?" הוא הסתובב ובחן אותי. "מה?"
"מה אתה עושה, קולט?"
"אה. אני מכין לה אוכל, היא נראית לי רעבה." גיחכתי ולקחתי אותה ממנו. "היא באמת רעבה, וכנראה שלהיות אבא זה לא כזה נורא בכל מקרה, נכון?"
"אתה מניאק." הוא נהם והגיש לי את הבקבוק. "והיא לא הבת שלי, היא סתם.. מתוקה וקים ביקשה שאחזיק אותה." הנהנתי. "היא בסדר? סקרלט, זאת אומרת?"
"כן. היא בסדר.. היא פגעה מעצמה בזמן שחלמה על משהו ואז.. עזוב, היא בסדר עכשיו." הוא הנהן. "אתם באמת נפרדתם?"
"למה כולם שואלים את זה? כבר עניתי שכן," עיניו ננעצו בי, נצצו בחשד.
למה אף אחד לא מאמין לי לעזאזל?
למה קשה להם כל כך להאמין לזה?
"אני עולה למעלה," מלמלתי ועליתי עם ואל למעלה.
היא קטנה בטירוף, והיא הדבר הכי מתוק שראיתי אי פעם בחיים שלי.
והיא שלי.
לעזאזל, היא הבת שלי.
נישקתי את ראשה הקטן וליטפתי את ידה הקטנטונת שנכנסתי לחדר של סקרלט.
"קולטון הכין לה בקבוק," היא הנהנה ונתתי לה אותה ואת הבקבוק. "תודה, לאו." בחנתי אותה וחייכתי.
"אני.. אמ.. אני דיברתי עם דומיניק והוא אמר שהוא יקנה לי בית קרוב לכאן." שפתיה ננעצו בשפתיה והנדתי בראשי. "את נשארת כאן, סקרלט."

--
שבת שלום אהובות💗👼🏼 מקווה שכולכן בסדר🤍

בעקבות המצב אני אשים טריגרים לפני כל פרק / פיסקה, כמו שעשיתי בפרק הקודם ובפרק הזה.
כנראה שמחר יעלה פרק במוצ"ש, אבל אולי יצא לפני🫶🏻