אהבה בטעות⚘

לא ידעתי שאתה כזה..

*נקודת מבט עומר*

אחרי ההפסקה הכי טובה שהייתה לי, חזרנו לכיתה ואני ועדן שמענו את נועם ובר מדברים אז הצטרפו לשיחה.

נועם כל שניה ניסה על בר משפטי פתיחה ובר ציחקקה והסמיקה מעט ועדן צופה בהם ומחייכת..

ראיתי שהיא נהנת לשמוע את זה אז הייתי חייב לנסות גם, הצלצול הגיע והנה השיעור מתחיל ואני דיי משועמם אז התחלתי לדבר איתה ולנסות גם.

קודם כל הרמתי את רגליה עלי כך שיהיה לך יותר נוח..

נלחמתי בעצמי לא לתפוס לה את הירך..

מאמי דיברת אליי? שאלתי בשקט וסקרתי את פניה..

"לא, למה?" עדן שאלה בסקרנות..

אז הגיע הזמן שתתחילי השבתי בביטחון והיא הסמיקה מעט וחייכה.

מאמי נראה לי יש לי בעיה בעניים, היא הביטה בי ושאלה: מה קרה?
אני לא מצליח להפסיק להסתכל עלייך השבתי לה עם קריצה קטנה.

היא גיחכה ואמרה לי בשקט תפסיק אני יהיה אדומה בגללך..זה גרם לי לחייך ולא להפסיק..

מאמי, מה הדרך? שאלתי אותה.
"לאן?" שאלה וסקרה את פני..
ללב שלך השבתי וחייכתי.
והיא השיבה לי שכבר עברתי את הדרך וזה גרם לי ולה לחייך..

רציתי לומר עוד אבל היא כבר התיאשה ממני
וזה הצחיק אותי עבר לו השיעור והתחיל שיעור הסטוריה..

"מאמי אם אתה רוצה לומר משהו תגיד לי בסוף השיעור כי אני רוצה להקשיב" עדן אמרה לי בשקט ואני הסכמתי.

מצאתי משפט פתיחה יפיפה שאני חייב להשתמש בו התאפקתי כל השיעור.
נגמר השיעור סוף סוף והגיעה ההפסקה..

בר ונועם ישבו לצידנו ודיברנו איתם אמרנו שיבואו נעשה מסיבת פיגמות..

"רצית לומר לי משהו?" עדן שאלה והביטה בי.
כן השבתי בזמן שבר ונועם מביטים בנו גם כן..

מאמי את יודעת מה ההבדל בינך לבין הסטוריה? שאלתי וסקרתי את פניה.

"מה ההבדל?" שאלה אותי בעייני עגל..

שהיסטוריה זה העבר אבל את העתיד שלי אמרתי בקול פלרטטני.

היא האדימה מה שגרם לכולנו לצחוק ואני חיבקתי אותה כדי שלא תתבייש..