יותר מאחים חורגים 💋🤍

פרק1

משוכתב קצת

נקודת מבט:
בר

12:34 בצהריים. היום אני ואימי עוברות לגור אצל ארוסה, לא שבא לי את זה אבל אני חייבת, אמא שלי שמחה איתו, אחרי כלכך הרבה זמן שלא ראיתי אותה שמחה,אבא שלי עזב אותנו שהייתי בת 12, תמיד אמא שלי והוא רבו כל הזמן, לפעמים הוא גם היה מגזים וזה היה מגיע למצב שהוא היה מרביץ לה ולי, ואז הוא עזב. ואז היא הכירה את ארוסה,זה קרה לפני קצת פחות משנתיים, הם נפגשו במפגש עיתונאים ואז הוא ניגש אליה והזמין אותה לצאת איתו, ואז הם התאהבו, לפחות זה מה שהיא סיפרה..., ולפני חודש הוא הציע לה, ועכשיו אנחנו עוברים לגור איתו.

"בר בואי צריך לצאת!" אמא קראה לי מלמטה "10 דקות" עניתי לה "יש לנו עכשיו נסיעה ארוכה שלא נגיע בלילה" צעקה לי "וואי אני יורדתתת" צעקתי מלמעלה, ירדתי והיא חייכה לי "מה את מחייכת"
שאלתי "סתם" ענתה, וגלגלתי עינים בשעשוע.

------
12:56

יצאנו לבחוץ ראיתי שכל הארגזים כבר במשאית הובלה, המשאית יצאה, חיפשתי את הטלפון שלי, לא ידעתי איפה הוא חזרתי לבדוק בתוך הבית, ביקשתי מאימי שתתקשר אלי, היא התקשרה ולא שמעתי כלום,
הטלפון שלי תמיד על צלצול, ואז נזכרתי שהטלפון שלי כנראה באחד הארגזים כי דיברתי עם קייטי ואז אימי קראה לי ופשוט הכנסתי אותו בטעות כנראה.

"פאקק נו" אמרתי לעצמי "בר רדי צריך לצאת"
אימי צעקה לי "יורדת יורדת" אמרתי,
הלכנו לאוטו ונסענו,

"לנסיעה יש 4 וחצי שעות, לכי לישון" אמרה לי אימי "כן כנראה עוד מעט אני ארדם" אמרתי
היא הנהנה לחיוב, אחרי חצי שעה נרדמתי,

-----
4:42

אימי העירה אותי "בר בר נו קומי"
אימי אמרה "די נו תני לישון" אמרתי
"אבל הגענו קומי" אמרה לי,
"איך כזה מהר מה זה" עניתי ופתחתי את עיני לאט,
קמתי וראיתי את ארוסה ועוד ילד שנראה בן 10 כזה, ועוד מישהו שנראה גדול ממני באיזה שלוש שנים,
אני בת 16 עוד 4 וחצי חודשים 17,
שיערתי שמי שראיתי בנוסף לארוסה אלו ילדיו, אימי סיפרה לי שזאתי שהייתה אשתו מתה בלידה של בנה השני.

-------

נכנסנו לבית הבית היה גדול לא שהחצר לא אבל ואוו הוא היה גדול ממש, "איזה חלום זה" אמרתי בשקט וכנראה שאף אחד לא שמע,

"אמא?" שאלתי "מה? חמודה" "מתי המובילים יגיעו אני רוצה את הטלפון שלי כדי לדבר עם קייטי"אמרתי בעצב כי לא דיברתי איתה כבר הרבה זמן, "המובילים אמורים להגיע עוד שעה ורבע, בנתיים את יכולה להסתובב בבית עכשיו זה הבית שלך" אמרה לי בשמחה,
קייטי היא חברה הכי טובה שלי,
די בגלל זה לא רציתי לעבור,
ועוד במרחק של פאקינג 4 וחצי שעותתת, לא שלא היו לי חברים בבית הקודם, אותה הכי אהבתי מכולם, היא תמיד עזרה שהייתי צריכה והקשיבה ותמכה אפילו שהאקס שלי בגד בי,
אני כלכך אתגעגע אליה,

בנתיים עשיתי סיבוב בבית, 'בית יפה' אמרתי לעצמי בלב הסתובבתי עוד קצת וראיתי את המטבח גם יפה, רציתי לאכול משהו אחרי הנסיעה אני מתה מרעב, פתחתי את המקרר וראיתי מלא ירקות, עשיתי פרצוף נגעל, ואמרתי "אני כלכך הולכת למות מרעב בבית המזדיין הזה" בהתחלה חשבתי שאף אחד לא שמע אותי,

"אז למה את פה אם זה בית מזדיין?" מישהו אמר וכנראה נהייתי אדומה מבושה, סגרתי את המקרר וראיתי את מי שראיתי שהגענו הזה החתיך 'קצת', "נו סליחה" אמרתי והוא צחקק לו "מה אתה צוחק?" שאלתי "סתם מה את מבקשת סליחה"
אמר
"אז לא סליחה טוב לך?"

היי זה ספר ראשון שלי אשמח שתדרגו ותגידו מה אהבתם מה לא ומה יש לי לתקן כי אני לא כתבתי עדיין בחיים אז ממש אשמח אם תתנו לי עצות ❤️

בפרק הבא אעשה על דמויות💗