"בר בואי צריך לצאת!" אמא קראה לי מלמטה "10 דקות" עניתי לה "יש לנו עכשיו נסיעה ארוכה שלא נגיע בלילה" צעקה לי "וואי אני יורדתתת" צעקתי מלמעלה, ירדתי והיא חייכה לי "מה את מחייכת"
שאלתי "סתם" ענתה, וגלגלתי עינים בשעשוע.
הם מתחילים באחים חורגים והסיפור...
עומר בידיוק הלך, הוא נשאר עוד קצת לדבר עם רון. פחדתי, פחדתי שהוא יחזור שוב ויעשה את זה, לא רציתי שזה יקרה,כלכך פחדתי,
אני ורון ישבנו בסלון, בשקט לא דיברנו אחד עם השני, לא רציתי לדבר כלכך, רון הבין זאת כנראה והיה בטלפון. הורינו ישנו בחדר שלהם, ההורים בקומה למטה עם דניאל אחיו של רון ואני ורון בקומה למעלה ביחד,
"את בסדר?" שאל מתוך עניין ועזב את הטלפון, "ככן" עניתי קצת בגימגום, ובשקר כי לא הייתי בסדר, אני חייבת להפסיק לשקר לו, "את בטוחה? כי את לא נראת לי כלכך בסדר" הוא שאל, והסתכל עליי במבט חושש, "כן כן בטח, הוא לא פה אין לי מה לפחד" אמרתי בדאגה קטנה, "כן,הוא בטח שוכב עכשיו בבית חולים, כמעט מת" ענה, "כן כנראה" אמרתי בחיוך קל שהעלה גם על פניו,
הוא כזה חמוד יש בו משהו שאני אוהבת, הוא גם חתיך איך שהוא.כמובן רק בקטע של אחים חורגים, לאיותר.
רון עלה למעלה, נשארתי רק אני, ראיתי עוד קצת בובספוג ועליתי גם אני לישון,
נקודתמבטרון
9:23 בבוקר,
הלכתי לשירותים המשותפים שלנו,לצחצח שיניים ולשטוף פנים, תקתקתי , "אתה יכול לפתוח אני רק מצחצחת שיניים ויוצאת ," היא ענתה תוך כדי שהיא מצחצחת הדיבור שלה היה מצחיק, פתחתי תדלת, "בוקר טוב" היא אמרה בחיוך איך היא מצליחה להיות כזאת חייכנית על הבוקר, "בוקר" עניתי באדישות, ובחיוך קטן לוקח את המברשת שיניים ומתחיל לצחצח , היא סיימה ויצאה, סגרתי את הדלת ונכנסתי להתקלח,
שמתי דאורדורנט ולבשתי את זה ויצאתי כדי ללכת לחדר כושר,
)תתעלמו מהפרצוף תדמיינו שזה אותו אדם
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ירדתי למטה וראיתי את בר רואה בוב ספוג כמו תמיד, "לאן אתה הולך?" היא שאלה , "לחדר כושר רוצה לבוא איתי?" שאלתי אותה למרות שחשבתי שלא תסכים, אבל רציתי שהיא תגיד כן, "כןן כמה דקות אני יורדת אני אלך להתלבש" היא ענתה והסתכלתי עליה בחיוך והיא רצה למעלה. היא יפה, אמרתי לעצמי, טוב די מטומטם היא אחותך החורגת,