"אז לא סליחה טוב לך?"אמרתי ונפל לי התפוח שלקחתי באתי להרים אותו, הסתכלתי וההוא עם העינים הכחולות והעור השחום פשוט נעלם "חיי בסרט" אמרתי בעצבים "מי" אמר "מה פאקק" אמרתי והוא היה מאחורי איך הוא הגיע לפהה נו מה, מסתכל עלי ואומר "קחי"אמר וראיתי בידו שקית שחורה, "מזה?" שאלתי "ממתקים" אמר "תודה" עניתי פתחתי את השקית וראיתי מלפפונים, "זבלל" והוא צחקק אחרי שכבר ראיתי אותו עולה במדרגות לחדרו.
נכנסתי לחדרי פעם ראשונה שראיתי אותו לא ראיתי אותו עדיין, ראיתי חדר ענקי ומיטה גדולה באמצע רצתי למיטה והתחלתי לקפוץ עליה כמו ילדה קטנה, עד שמישהו פתח תדלת וראיתי את ההוא שהביא לי מלפפונים, אני בכלל לא יודעת איך קוראים לו אני אשאל מתישהו, "אתה לא יודע לתקתק" שאלתי "מה כבר יש לך לעשות" אמר "מה אכפת לך" עניתי "אתה צריך משהו" אמרתי "אמא שלך אמרה לי לקרוא לך ההובלה הגיעה" ענה "אהה אז תודה" אמרתי, ורצתי פשוט עברתי אותו, הוא פשוט הסתכל עלי רצה,
"הנה ההובלה הגיעה" אמרה לי אימי, הטלפון שלי סוף סוףף,
לקחתי את הטלפון וגם את הארגזים שלי לחדר,
והתחלתי לסדר את הדברים, הייתה דפיקה בדלת,"פתוח" אמרתי
וראיתי את אימי בדלת,
"צריכה עזרה" שאלה
"לא זה בסדר" עניתי
"אבל תודה" עניתי וחייכתי אליה והיא חייכה חזרה, ויצאה מהחדר,סיימתי לסדר את כל הדברים וכבר היה 8 בערב,
קמתי להביא לי מים כי הייתי צמאה, וראיתי את אימי וארוסה דין מכינים ארוחת ערב,
"היי חמודה תוכלי לקרוא דניאל ורון לבוא לאכול ארוחת ערב" דין אמר והנהנתי "תודה" אמר
הלכתי לקרוא להם וידעתי שדניאל זה הקטן אז זה אומר שרון זה הגדול, הלכתי לדניאל קודם ואז לרון, רון בקומה שלי ודניאל בקומה של דין ואימי,תקתקתי בדלת של דניאל והוא ענה "פתוח" ראיתי אותו משחק בטלפון, "בוא לאכול ארוחת ערב" אמרתי בחיוך" והוא אמר "סבבה אני בא"
הלכתי לחדר של רון ופתחתי כי הוא לא תקתק אז לא היה לי אכפת, הוא ישב במחשב שלו,"את לא יודעת לתקתק" אמר "מה כבר יש לך לעשות?" אמרתי וחזרתי על הדברים שהוא אמר כי הוא חזר על מה שאמרתי שפתח את הדלת בצהריים,
"יש לי מה לעשות אני יותר גדול ממך" אמר והסתכל עלי במבט מעצבן כזה, "טוב מה שתגיד" אמרתי, "איך קוראים לך בכלל?" שאל "מעליב שאתה לא יודע" אמרתי כאילו לא לפני שנייה לא ידעתי את השם שלו, "לורן" עניתי בשקר וצחקקתי לעצמי בלב,
"ולך?" אמרתי "רון" ענה "טוב בוא לאכול" אמרתי והוא אמר "טוב שניה",הלכנו ואז אמרתי לו "סתם צחקתי קוראים לי בר"
וצחקתי, והוא אמר "ידעתי רק לבנות יפות קוראים לורן" אמר ועשיתי לו פרצוף מתעצבן והוא צחקק "לך תזדיין" אמרתי "הולך" ענה והסתכלתי עליו בעצבים ,ירדנו לאכול, התיישבנו ואז דניאל אמר "אבא כמה זמן לא אכלנו ארוחה כזאת" וכולם צחקו,והתחילו לאכול "אז הכרתם כבר?" שאל דין
לא, ענה
כן, עניתי
כן, ענה והסתכל עליי
לא, עניתי והסתכלתי עליו בחזרה
וכולם צחקו ביחד,אחרי שכולם סימו לאכול ,
פינינו את השולחן כולם ביחד, היה 9 וחצי בערב, רציתי לצאת קצת מהבית יצאתי ופתאום מישהו עצר אותי וראיתי שזה דין "לאן את הולכת" שאל "סתם משעמם לי ואין לי חברים אז קצת לצאת לבחוץ" עניתי "רוצה לבוא איתי ועם חברים שלי?" שאל וישר אמרתי"כן" "סבבה אז לכי תתארגני זה מועדון ב11" אמר והנהנתי לחיוב ישר הלכתי להתארגן,
התלבשתי והתאפרתי קצת,עשיתי תמונת ויצאתי,
ירדתי למטה והוא ישר הסתכל עלי כמה שניות,
"למה שמלה כזאת קצרה" אמר לי "כי זה יפה" עניתי "לא לכי תחליפי" "לא רוצה נו" אמרתי "לכי"
אמר "וואי טוב טוב" הלכתי והחלפתי לשמלה אחרתהחלפתי לאחת אחרת עשיתי עוד תמונה וירדתי למטה והוא הסתכל עלי ואמר "אבל גם זאת קצ-"
עצרתי אותו לפני שהוא הספיק ואמרתי "תתמודד אין לי כוח להחליף עוד פעם" "טוב נוו"
אמר ובהה בי "מה אתה בוהה?" אמרתי וחייכתי
"אני לא בוהה מה את רוצה" ענה והוריד את מבטו למטה, "מה שתגיד" אמרתי בצחוק ,
והוא הסתכל עלי במין עצבנות כזאת וצחק גם,יהיה פרק הבא אבל אשמח אם תדרגו ותכתבו תגובה מה דעתכם 💗
YOU ARE READING
יותר מאחים חורגים 💋🤍
Romance"בר בואי צריך לצאת!" אמא קראה לי מלמטה "10 דקות" עניתי לה "יש לנו עכשיו נסיעה ארוכה שלא נגיע בלילה" צעקה לי "וואי אני יורדתתת" צעקתי מלמעלה, ירדתי והיא חייכה לי "מה את מחייכת" שאלתי "סתם" ענתה, וגלגלתי עינים בשעשוע. הם מתחילים באחים חורגים והסיפור...