וואנשוטים כאלה ואחרים

הגמדים והעץ הקסום

לפני שנים רבות, חיה חבורת גמדים במערה תת קרקעית, שחפרו הגמדים מתחת לשורשי העץ הגדול.
העץ הגדול היה קדוש להם, מכיוון ששורשיו החזיקו את המערות שבהן הם התגוררו.

ביום סתיו אחד, חזרו הגמדים מקסים, רשף, רונר, שליי, בינק, טייאר, קוקן, ואתרינו מהיער, שבו ניסו נואשות למצוא מזון, ולהביא למערה כדי שיוכלו לעבור את החורף בשלום, ובלי לצאת מהמערה.

הם ניהלו ויכוח:
"אולי נצא מחר לשדות, וניקח חיטה?" שאל בינק.
"ומה נעשה עם החיטה? נצטרך לכתוש אותה, ולהפוך לקמח, ואז ניצטרך להכין בצק, שבישבילו נצטרך שמרים. איך החיטה תעזור לנו, אם לא נוכל לאכול אותה?" ענה רשף בשאלה משלו.
"זו לא בעיה. אני וטייאר נצא לשוק מחר, ונסחור במה שיש. שמרים: יש!" אמר שליי.

לפתע, ראו הגמדים את הפתח של המערה שלהם. או לייתר דיוק, לא ראו. כל הפתח היה מכוסה לגמרי עלים.

על כל הפרצופים עלו הבעות של הלם, הפתעה, יאוש, וחוסר אונים.
"מה נעשה עכשיו??" שאל אתרינו, והבעה של יאוש השתלטה על פניו.
"אין לנו ממש מה לעשות... עוד כמה ימים כבר יתחיל לרדת שלג..." ענה רשף.
"אני יודע!" צעק שליי לפתע. "בואו נתפלל לעץ הקדוש, שיפנה את עלי השלכת שלו!"
"אתה רציני?????" צעקו כל השאר פה אחד.
"טוב, זה לא שיש לנו משהו טוב יותר לעשות..." ענה בנימה משכנעת ככל האפשר. "בכל מקרה, אני וטייאר צריכים ללכת מחר לשוק, וכל החפצים שלנו בפנים, ככה שלא יהיה לנו במה לסחור." הוסיף עוד טיעון, כדי לשכנע את השאר.
"אני מסכים עם שליי!" קרא לפתע קוקן.
"גם אני." אמר אתרינו בקול זהיר.
"טוב, אם ככה, אז בואו נתפלל!" הכריז מקסים.

הגמדים יצרו מעגל מסביב לעץ.

"הו, עץ קדוש ועתיק, אנא, התחבר אלינו רוחנית! אנו מבקשים ממך לפנות את המערות שלנו!
הו, עץ קדוש ועתיק, אנא, התחבר אלינו רוחנית! אנו מבקשים ממך לפנות את המערות שלנו!
הו, עץ קדוש ועתיק..."

"נראה לי שזה אומר לא." אמר רשף.
"הוא אפילו לא ענה!" צווח שליי.
"אולי באמת כדאי שנפסיק, כבר כמעט אין לי קול." אמר מקסים.
"כן, אנחנו מתפללים כבר שעתיים!" קרא בינק.

שליי שלח מבט בעץ הקדוש.
"בבקשה," אמר. "אני אהיה חייב לך!"

באותו הרגע, היה הבזק אור לבן חזק למשך שנייה, ומיד אחריו, הכל חזר לקדמותו. רק עלי השלכת נעלמו לחלוטין.

*** כעבור 300 שנים***

"נו אבאא, למה אי אפשר ללכת לסבא???" שאל ארני הקטן.
"אני צריך להסביר לך שוב? סבא שליי עכשיו בשעת סיפור! אנחנו לא נפריע לו." קבע שליי ג'וניור.
"אבל אבאאא!!!" התחיל ארני, ופרץ בבכי.
"טוב, טוב..." נכנע אביו לבסוף.
"יש!!!" צעק ארני, והחל ישר לרוץ, לכיוון היציאה מהמערה.