וואנשוטים כאלה ואחרים

שחר אדום שחור

הוא עמד שם.
לבד.
בחושך.
גשם היכה במטרייה השחורה שלו.
הוא רצה לצרוח, אבל הוא לא עשה את זה.
הוא רצה לקפוץ לכביש ולחכות שמכונית תדרוס אותו, אבל לא היה מסוגל.
הוא רצה להשתולל ולהתחרפן, אבל לא היה לו כוח.
אז הוא פשוט עמד שם.
עם דמעות בעיניים.
בלי להשמיע קול.
ביינתיים זרחה השמש האדומה.
זה לא ניחם אותו, כי הוא לא רצה להתנחם.
כאב לו.
בכל מקום.
במיוחד בלב.
הוא המשיך לעמוד שם, ולצפות בזריחה האדומה.
בשבילו הכל היה שחור כעת.
וגם כשיהיה אדום, זה היה במובן אחר לגמרי.
זה היה שחר אדום שחור.
שחר שהוא לעולם לא ישכח.