וואנשוטים כאלה ואחרים

הארי פוטר ורובי המקולל

הארי פוטר ורובי המקולל - תחרות כתיבה 2023

הראשון לספטמבר. 'הרכבת כל כך מאחרת... אולי אני לא נמצא ברציף הנכון?' חשב לעצמו נער מהורהר שניסה לתפוס רכבת מלונדון, לברצלונה, ללימודיו. הנער היה בעל מכנסי ג'ינס יקרים, וחולצה שחורה מעוטרת במעט קישוטים בגוון כסף. רובי לא זכר באיזה רציף הוא אמור להיות, 9 או 10? הוא רק ידע שהוא אמור לעלות על רכבת אדומה. כעת ישב על ספסל מתחת לשלט: "רציף 9." הוא גילגל את העגלה שלו (ובה כל המזוודות שלו) הלוך ושוב. לבסוף החליט להתקדם לכיוון רציף 10. הוא נעמד וגילגל את עגלתו הלאה. פתאום הוא שמע רכבת. טו טו! רובי סובב את פניו לכיוון המסילות והמשיך ללכת. 'נראה אם הרכבת אדומה.' לא. בהחלט לא אדומה. הרכבת שעטה על המסילות. טו טו! לא היה נראה שהיא מתכוונת לעצור. צבעה היה לבן, עם פסים תכולים. היו לרכבת חמישה קרונות ארוכים. למראית עין היה נראה כאילו כל קרון היה יכול להכיל כ-50 איש. בהחלט לא מעט.

לפתע השתנה כל הנוף. עכשיו ראה רובי רכבת אדומה חונה. ילדים בכל מיני גילאים עלו לרכבת ותפסו מקום. טו טו! נשמע הקול המוכר. 'לפתע היכתה בראשו מחשבה: 'הרכבת שלי! כדאי שעלה מיד, לפני שאפספס אותה!' הוא לא חשב כלל איך כל הנוף השתנה, והכי חשוב, הוא לא שם לב לשלט מעליו: "רציף תשע ושלושה רבעים."

הרכבת הייתה מחולקת לתאים. נותר רק תא אחד ריק. רובי תפס את ההזדמנות בשתי ידיו ונכנס לתא במהירות, גורר אחריו את המזוודות שהוציא מהעגלה לפני שניתר לרכבת. ברגע שסיים להניח את המזוודות בתא שמעל המושבים, ששם לב שהם מרופדים בעור. הוא התיישב, וגילה שהם לא רק יפים, אלא גם נוחים. הוא התעייף כל כך מכל ההתרוצצות. 'לא תזיק לי מנוחה קצרה לפני הלימודים בערב.' חשב לעצמו, וכעבור כמה רגעים נרדם.

"סליחה שאני מעירה אותך. אתה מעוניין בחבילת ברטי בוטס?" רובי התעורר וגילה שני דברים: מולו עומדת דיילת מכירות, ושלצידו התיישב נער צעיר. "במה אני מעוניין?" שאל שוב רובי. היה נדמה לו ששמע ברטא בוטס. הרי אין דבר כזה. "ברטי בוטס." השיבה הדיילת בחיוך מתוק. "מה זה?" שאל רובי. "אתה לא יודע מה זה ברטי בוטס?" התערב הנער שישב לצידו. ביינתים צעקה הדיילת: "איפה העוגה שלי? מי גנב את העוגה שלי?" ומיהרה לצאת מקרון המוזרים הזה. "לא." ענה רובי. "אוקיי. בוא נתחיל מההתחלה. קוראים לי אלבוס פוטר. בנו של הארי פוטר. איך קוראים לך?" סיים אלבוס בהתלהבות. "לי קוראים רובי הרננדז." אמר רובי בפחות התלהבות וחשב: 'למה כולם כאן כל כך מוזרים?'

"איזו שנה זו שלך בהוגוורטס? בטוח לא ראשונה, אתה נראה בן יותר מאחת עשרה. זו השנה השנייה שלי. נכון מרגש? שנה חדשה זה תמיד מרגש." שאל אלבוס בהתעניינות. "הוגמה?" שאל את אלבוס שישר התפקע מצחוק. "מה כל כך מצחיק?" אמר רובי בנימה נעלבת. "אוקיי. ועכשיו באמת." ענה אלבוס אחרי שכבש את צחוקו. "אני לא מבין. בעצם, אני גם לא רוצה להבין." אמר רובי וחזר לנמנם.