בדרך שלה

בין רגע~

"איב, בואי רגע יש לנו משהו לספר לך!" אמרו המשפחה שלי, היינו בארוחה משפחתית בשעות הערב הקטנות, רגע לפני בתכננתי להיכנס אל תוך הדלת שמובילה אל שולחן האוכל המשפחתי אמא שלי קראה לי שאני יזדרז.

"אני באה!" קראתי בתשובה אל אמא שלי ונכנסתי אל תוך החדר, אבל מה שהיה שם, לזה לא ציפיתי להפך לא האמנתי אל מראה עיני.

האדם שראיתי מחובק אל אחי הבכור, הבן אדם שאני הכי שונאת ביקום, האויבת המושבעת שלי סברינה וולגר.

לא האמנתי שהיא תהיה כאן ועוד מחובקת אל אחי הבחור, לא הייתי צריכה אפילו לשמוע לאימי בשביל לדעת מה היה לה לספר לי, כי ברגע שראיתי את הפרצוף המגעיל שלה, של הבן אדם הכי שנוא אליי ישר ידעתי, ידעתי שהיא תכננה את זה בשביל לשבור אותי, לשבור אותי במקום הכי רגיש אצלי, בנקודת החולשה הכי גדולה שלי שנקראת המשפחה שלי.

"אז, אוליביה יקירה תכירי את סברינה וולגר חברתו החדשה של אחיך הבכור, נכון שזה פשוט נפלא?" נפלא?! איך היא יכלה בכלל, היא לא רואה מה שהולך פה בכלל, היא לא רואה את השטן בהתגלמותו בשולחן האוכל שלנו!.

"מזל טוב אח גדול, מאחלת לכם זוגיות טובה ומוצלחת" אמרתי בחיוך מזויף שרק אלוהים יודע איך הצלחתי בכלל להוציא מילה מתוך הלם מוחלט.

אני ידעתי כבר שיקרה משהו היום אבל לזה, לה לא ציפיתי, בזאת אני נשבעת במילה שלי שאני לא ינוח לרגע עד שהיא לא תעוף מפה בדיוק מאותו המקום שהיא באה ממנו, היא עוד תשלם על זה, בזאת אני חותמת היא עוד תראה מי זאת אוליביה בלנקו.

התיישבנו בשולחן האוכל, בזמן שעוזרי הבית מתחילים לפזר את האוכל על השולחן הגדול.

אח שלי עוזר ל"חברה שלו" לשבת בשולחן האוכל, כמה גלטלמן מצדו, איכס פשוט עולה לי הקיא מלראות את הילדה הזאת ועוד מולי!, מול המשפחה שלי!, הדבר שהכי חשוב לי בעולם.

"טוב אז סברינה חמודה תספרי לנו קצת על עצמך" אימי אמרה "לא צריך להטריח אותה אמא, אפשר גם לשבת בשולחן ופשוט לאכול כמו משפחה נורמלית" אמרתי לאימי בגלגלול עיניים מחוסר עניין, "הכל בסדר, את לא מטריחה אותי בכללל גברת בלנקו להפך אני יותר מאשמח לספר לכם על עצמי"

סברינה המגעילה אמרה בשביל לנסות להוציא אותי הרעה מול המשפחה שלי "אולביה יקירתי זה לא יפה להתפרץ באמצע את יודעת שדיברתי אל סברינה" הסתכלתי על אימי במבט המום, בזמן שסברינה החניקה את צחוקה.

אני יהרוג את הכלבה הזאת!

איך היא מעיזה בכלל להסתכל עליי!

......

"וואו סברינה חמודה, אני כל כך שמחה שמישהי כמוך הצטרפה למשפחה שלנו, עכשיו סוף סוף יהיה לאוליבה את האחות שתמיד רצתה" מ-מ-מה אני אחות?

הסתכלתי על אימי בהלם וזעזוע מוחלט מהרעיון המחריד הזה,"תודה על ההצעה אבל אני יסרב, יש לי שני אחים וזה מבחינתי כבר מעל ומעבר" אמרתי, איך היא מסוגלת להוציא את המילים האלה א-א-אחות אני לא מאמינה עליה, היא אמא שלי או שלה!?

"אוליביה בלנקו!" אימי צעקה עליי וקראה שמי המלא, זה כבר מסמן שהיא כועסת "אני לא מוכנה להתנהגות מזלזלת כזאת לא כאן ולא בשום מקום אחר!" אוף למה היא מאשימה אותי, היא לא רואה את הפרצוף המזויף הזה שיושב מולה "סליחה אמא" אמרתי בלי ברירה.

"היה ממש נעים להכיר אותך חומד, ולפני שאני שוכחת ברוכה הבאה אל משפחתנו!" גילגתי את עיניי איך אמא שלי מסוגלת להיות כל כך עיוורת למתרחש "תודה רבה גברת בלנקו" מזויפת אחת, החיוך שלה מזויף , היא מזויפת, כולה זיוף אחד גדול!.

עליתי אל חדרי, פותחת את הדלת בעצבים ופשוט מחליפה לכותנת לילה ויושבת מול השידה אם המראה שלי, אני לא מאמינה, אני עדיין בשוק מעורבב עם עצבים ורצון לקחת סכין עכשיו ולהוא אל סברינה הזאת!

ואני עוד יותר לא מאמינה שאמא שלי מגנה אליה ממני כאילו שאני איזה מפלצת שצריך לרסן, היא לא רואה שאני הבת שלה?

הבת היחידה שלה?

זאת שתמיד הייתה שם איתה?

יש פעמים שאני פשוט לא מבינה אותה, אבל בכל זאת היא אמא שלי ואני אוהבת אותה בכל ליבי, זה מעציב אותי הדרך בה היא מתייחסת אליי כמו אל חיה בלתי מרוסנת.

הסתכלתי על עצמי במראה, הדבר היחיד שראיתי היה הכעס שעטף אותי מכל הכיוונים,

בזאת אני שמה את המילה שלי, סברינה וולגר עוד תשלם על זה, תשלם על הכל.

גם עם זה יהיה הדבר האחרון שאני יעשה, היא תשלם על זה!

בזאת נשבעתי בשמי, אוליביה בלנקו!

היא עוד תשמע ממני!