פרסי ג'קסון נכד וולדמורט

פרק שביעי

נק' הארי
כשנכנסנו להוגוורטס לקחו את פרסי ואת החברים שלו לדמבלדור, נופפתי להם והתקדמנו לעבר האולם הגדול,  "מעניין לאן לוקחים אותם", אמרתי תוהה, "כן" גיחך רון "הם הסתבכו ביום הראשון הראשון שלהם?" הרמיוני נעצה בו מבט נוזף " אמרת שתתן להם צ'אנס!" אמרה  "בסדר בסדר! אבל ראיתם בעצמכם איך הם התנהגו כל הזמן!" הרמיוני נשפה "אוי נו באמת אם הם ירימו משהו שנפל להם אתה תתחיל להאשים אותם," היא אומרת בזילזול אבל רואים שהיא מודאגת מהתנהלות המוזרה של החדשים "חוץ מזה, אני בטוחה שרק רצו לשייך אותם לבתים בלי למשוך צומת לב," נכנסנו והתיישבנו בשולחן גריפינדור, אחרי כמה דק' פרסי והשלושה חברים שלו מאחוריו התקרבו אלינו והתיישבו לידינו "אנחנו בגריפנדור! כולם" לחש לנו פרסי, הרמיוני נעצה ברון מבט שאמר "אמרתי לך"  ואני שאלתי בפליאה "באמת? ארבעתכם? " "כן למה?" השיב פרסי "זה פשוט קצת מוזר שארבעה תלמידים חדשים בזה אחר זה התמיינות לגריפינדור, בדרך כלל יש פחות" המיון של הילדים החדשים התחיל, אחריו התחלנו לאכול ובחיי פרסי אכל הרבה יותר מרון איך הוא ניראה ככה כשהוא אוכל המון?  כשסיימנו לאכול, דמבלדור נעמד "טוב עכשיו,כשכולנו מעכלים עוד סעודה מרהיבה, אני מבקש עוד כמה דק' של תשומת לב-"
ראיתי שפרסי נרדם, נו באמת
"כדי שאוכל למסור לכם את ההודעות הרגילות של תחילת שנה, החדשים החדשים צריכים לדעת שהכניסה ליער בשטח בית הספר אסור לתלמידים -
וגם כמה מהתלמידים הוותיקים צריכים לדעת את זה כבר" החלפתי מבטים נבוכים עם הרמיוני ורון "אדון פילץ ביקש ממני להגיד- בפעם ה462 לטענתו שעסקי כשפים במסדרונות אסורה בהחלט, בנוסף יהיה שינוי בצוות ההוראה, אנו מקבלים את לשורותינו את פרופסור אמברידג שתלמד התגוננות מפני כוחות האופל" האישה שהזכירה הרבה יותר מידי קרפדה ורודה קמה וכחכחה בגרונה בצורה לא משכנעת "אהם אהם" דמבלדור נראה מופתע והתיישב, כמה תלמידים גיחכו לעצמם, פרסי מצמץ, שלח מבט לאמברידג' וחזר לישון, גיחכתי לעצמי, אמברידג התחילה להרצות נאום ארוך ומשעמם שלא הקשבתי לאף מילה בו, כשזה נגמר סוף סוף ניגמר שיחררו אותנו למיטות, רון פיהק "זה היה נאום מרתק, מרתק כל כך שנרדמתי" הוא אמר, פרסי נראה במצב בדיוק, ניסיתי שלא לצחקק, "בואו למועדון" אמרתי והלכנו למועדון. מסתבר שאני בחדר עם רון, פרסי, ניקו וויל, הלכנו לישון מנומנמים.

נק' מבט אנבת'
קמתי בבוקר אחרי לילה מסויט, קשה לי לישון בלי פרסי מאז טרטרוס, כשהתעוררתי ראיתי את הרמיוני מעלי, היא נראתה מפוחדת, תהיתי אם עשיתי משהו שהבעית אותה תוך כדי סיוט, כמו לנופף בסכין שלי לכל עבר, "עשיתי משהו שהפחיד אותך?" בחרתי לשאול את זה בצורה ישירה "אמממ…את צעקת, ואני מצטטת "לא פרסי! אל תעזוב אותי פה! למה הלכת?" אמרה הרמיוני בחשש, שפשפתי את העיניים שלי, שוב חלמתי על הקללה שהמפלצות האלה הטילו עלי בטרטרוס, הריחוק הזה מפרסי, אחרי….הזמן הרב שלא מצאתי אותו, באמצע טרטרוס, היה הדבר הכי נורא שקרה לי שם "סליחה הרמיוני, כנראה חלום רע" הרמיוני הנהנה בהקלה ויצאה מהחדר, הושטתי יד למערכת שקיבלתי מהרמיוני אתמול, ובדקתי מה יש לנו עכשיו, שיקויים אוקיי בוא ננסה את זה…..
ירדתי למטה ממגורי הבנות ונכנסתי למגורי הבנים, כבר הבנתי שאם אני רוצה שפרסי יקום אני צריכה לדאוג לזה בעצמי אחרת הוא ימשיך לישון כל היום, הארי ורון התעוררו כבר וניסו להעיר את כולם נראה שהם הצליחו להעיר רק את ניקו וויל ואת שאר הבנים חוץ מאת פרסי, נראה שניקו וויל  לא ממש רוצים לעזור להם להעיר אותו כנראה בגלל מה שקרה בפעם האחרונה שמישהו שהוא לא אני ניסה להעיר אותו, כן ניחשתם נכון פרסי הטביע אותו במים, נשפתי בבוז למראה הניסיון הכושל, "צפו ותילמדו" אמרתי להם, התקרבתי לפרסי וצעקתי לו באוזן "עוגיות כחולות!! " הוא התעורר מיד, "איפה העוגיות?" הוא שאל והסתכל מסביב מאוכזב כשהבין שרק הערתי אותו, "זה לא הזמן עכשיו לעוגיות כחולות, יש לנו שיקויים!" קראתי בבהלה, העיניים של רון והארי נפערו הם אספו את הציוד שלהם לשיקויים וביחד איתנו רצנו לכיתה כשאנחנו מאחוריהם.
כשהגענו לכיתה ונכנסנו מורה עם שיער שחור חלקלק שנראה שומני צקצק בלשונו "איחרתם, 5 נק' יורדות לגריפינדור", הארי השפיל את מבטו והתיישב בשולחן, התיישבתי ליד פרסי, " היום נכין את משקה השלום,שיווי משכך חרדות ומרגיע מתחים, מה שצריך לעשות רשום על הלוח-" בכתב שבקושי רואים חשבתי לעצמי "את כל מה שנחוץ לכם, ניתן למצוא בארון, התחילו" הבטתי בכתב שעל הלוח והוצאתי דף ואת העט המתרגם שיתרגם לי ולפרסי את זה ליוונית, העט התחיל לכתוב, לא חיכיתי שיסיים,כשהעט תרגם הוראה ביצעתי אותה, כמוני גם פרסי עשה כך, כשהגענו לקטע שצריך לערבב את השיקוי פרסי חייך לי והשיקוי התחיל להסתובב בכוחות עצמו, "בשלב זה אמור לעלות אד כסף מהשיקוי שלכם, "השיקוי שלי ושל פרסי העלה עד כסוף, כך גם של הרמיוני, השיקוי של הארי, העלה אדים אפורים בלי סוף והשיקוי של רון העלה ניצוצות ירוקים, שיימוס דקר את הקדרה שלו בשרביטו, השיקוי של נוויל בכלל הזכיר בטון טרי, פרסי שם לב למצוקתו של הארי, שנראה לחוץ מאוד וזיעה נטפה על גבו, הוא הניע את ידו והשיקוי שלו התייצב, מקבל את הגוון הנכון ומעלה אד כסוף, סניפי שהגיע לראות נראה מאוכזב.
כשיצאנו מהכיתה שאלתי את הרמיוני מה יש לנו עכשיו "גילוי עתידות", היא צקצקה בלשונה "יציאה מהשיעור הזה לפני שנים, הוא בכלל מבוסס על ניחושים מטורפים " קפאתי במקומי וכך נראה שכל השלושה קפאו, "אין שום סיכוי שאני הולכת לשם פסקתי, הרמיוני נראתה מודאגת " כדי שהכל זאת תהיי שם, לפחות לשיעור הראשון, ואז תוכלי לבקש מפרופסור מקגונגל לפרוש, גם היא לא מאמינה בשיעור הזה" פרסי התעודד למשמע זה שאפשר לצאת מזה אחר כך עודד אותי "קדימה אנבת', זה ללכת רק לשיעור אחד, אנחנו לא יכולים שלא לבוא לשיעור ביום הראשון, "טוב בסדר אבל רק אחד. " התרצתי, הגענו לסולם חבלים ועלינו בו אחרי רון והארי, התיישבנו על שתי פופים גדולים, פרופסור טרלוני, שנראתה כמו שפירית ענקית, הביאה לכולנו כדורי בדולח ואמרה לנו להסתכל לתוכו, לאחר כמה דק' היא התקרבה לרון שבהה בכדור, "צריך עזרה?" "אין צורך בשום עזרה שכן עתידי ברור כשמש, הולך להיות כמו עצומה של ערפל " אני ופרסי ציחקקנו, וטרלוני פנתה אלינו, "הושיטי לי את ידך.." אמרה בדרמטיות מוזמנת, "ואחזה את עתידך!" נשפתי בזלזול, מבינה על מה הרמיוני דיברה הושטתי באי רצון את ידי, היא בחנה אותה והתנשפה "הו, קו חייך קצר כל כך! ילדה יקרה שלי….את תמותי בקרוב!" הבטתי בא במבט לא מתרשם והזזתי את מבטי ליד הפרושה "את מתכוונת לזה פרופסור?" שאלתי והצבעתי על 'קו החיים שלי' "הו כן!" אמרה טרלוני "אממ פרופסור? זה צלקת מסכין" טרלוני התבלבלה לרגע ואז הצליחה להתעשת חזרה "מי שהחזיק את הסכין, הוא יביא למותך!" מצמצתי " אה, זה קרה שחתכתי סלט אז…" סתם שרלטנית זקנה חיכיתי שיגמר השיעור.
מצמצתי כשהבטתי במערכת, קיללתי את הדיסלקציה שלי בלב, לבסוף האותיות התיישרו אל מול עיני "תולדות הקסם" הקראתי, הארי ורון נאנקו והרמיוני הביטה בהם במבט נוזף "למה אתם נאנקים?" שאלתי "תולדות הקסם זה מעניין לא?" הארי הביט בי בעייפות "זה אכן יכול להיות מעניין " אמר "אם לא היה מלמד את זה רוח עתיקת יומין שגורם לכל הנושאים להיות משעממים" אוי, מלמד את זה רוח? טוב אני אסתדר הצצתי בניקוי מבט והיה לו מבט חשדן כשנכנסו לכיתה הרגישו את ההילה שלו וכך גם הרוח שדפקה בניקו מבטים כל השיעור, המורה התחיל להרצות בקול החודרני שלו והתאמצתי לא להרדם, העפעפיים שלי נהיהיו כבדות הסתכלתי על פרסי והוא כבר נרדם, ניקו לעומתו היה שיא המרכז אבל לא במילים אלה ברוח עצמו וויל ניסה להרגיע אותו רון והארי נראו כמוני, בשולי המוח שלי הבנתי שהוא מדבר על המלחמה של הטרולים והענקים , ונזכרתי שקראתי על זה, אבל …זה לא היה משעמם זה אפילו היה מרתק, לא הבנתי איך אפשר להרוס סיפור על מלחמה זה אחד הדברים המעניינים שאפשר לקרוא עד שהשיעור  השלם הזה נגמר כבר ממזמן נרדמתי…..
סוף השיעור ניקו העיר את כולנו ודפק מבטי מוות למורה הרוח שהיא בעצם מורה הסתכלה עליו בעיניים פקוחות לרווחה כאילו היא רואה שוב את המוות ואמרה אל תהרוג אותי בבקשה אני לא עשיתי כלום, אני לא עומד להרוג אף אחד יש המון רוחות בטירה הזאת, ניקו פשוט יצא מהדלת רון והארי הסתכלו עליו מוזר והוא פשוט הרים כתפיים ואמר אל תסתכלו עלי ככה אין לי מושג מה הוא רוצה ממני המורה שלכם מוזר.