נקודת מבט האן
"האן, מתוק, בוקר טוב אתה צריך לקום, אל תאחר ביום הראשון של הבית ספר החדש." אמרה אמא.
אני פתחתי את עיניי ונזכרתי שהיום הוא היום הראשון בבית ספר החדש. אני הייתי ממש שמח ומתרגש. אני שנאתי כל כך את הבית ספר הקודם שלי כי כל הילדים שנאו אותי בגלל שהמשפחה שלי ענייה ותמיד התעללו בי, הרביצו לי ועשו לי הרבה טראומות וגרמו לי לחשוב שאף אחד באמת לא ירצה להיות חבר שלי כי אני עלוב מדי.
אבל היום הכל ישתנה! אני בבית ספר חדש עולה לכיתה יא' ואכיר אנשים חדשים. למרות שאני גם מפחד שכולם יצחקו עליי וירביצו לי כמו שהיה פעם...
והנה אני כבר הגעתי לשער של הבית ספר. הלב שלי דופק ואני קצת הזעתי מרוב לחץ, שיט! מה יחשבו עליי? אוקיי נראלי אני יותר מדי חושב, צריך להפסיק.
נכנסתי לכיתה החדשה שלי, כולם דיברו ורעשו. אף אחד אפילו לא שם לב אליי. המורה נכנס לכיתה "כולם שקט!" כולם שתקו ופתאום שמו לב אליי. "תכירו, זה ילד חדש בבית ספר שלכם. תציג את עצמך" אמר המורה.
"ש... שלום, קוראים לי האן ג'יסונג נעים להכיר..." אמרתי בביישנות.
שמתי לב לילד אחד שהסתכל עליי עם מבט כזה רציני שעברו לי צמרמורת בגוף. אבל הוא היה דיי חתיך. "האן, אתה יכול לשבת שם ליד פליקס " אמר המורה. התיישבתי. פליקס הסתכל עליי וחייך. הוא היה נראה לי ממש חמוד. "היי, אני פליקס נעים מאוד להכיר!" אמר פליקס בחיוך רחב אז הוא התחיל לדבר איתי ודיברנו כל השיעור, הוא היה ממש נחמד ומצחיק. מלא זמן לא הרגשתי את ההרגשה הזאת, ההרגשה שמישהו רוצה לדבר איתך ולבלות איתך באמת.
אחרי זה הייתה הפסקה ופליקס הראה לי את הבית ספר ואז ישבנו על הספסל ליד הקפיטריה, דיברנו והיה הכל טוב עד שלא ראיתי את הילד הזה שהפחיד אותי עוד בתחילת היום. לא היה לי כל כך איכפת ממנו אז לא הסתכלתי עליו והמשכתי לדבר אך פתאום...
נקודת מבט לינו
וואי כזה משעמם בבית ספר המחורבן הזה, מתי יקרא כבר משהו מעניין? פתאום נכנס איזה ילד חתיך רצח לכיתה. אבל הוא ישב ליד פליקס שהוא בכלל בקצה השני של הכיתה, פאק.
הלכתי עם חברים שלי בהפסקה ואז פתאום ראיתי אותו, הוא דיבר על משהו עם פליקס ואז הוא צחק, אומייגאד זה הצחוק הכי מהמם שראיתי ושמעתי. אבל אני לא יכול סתם ככה פתאום להתחבר אליו. אני הילד המגניב והמקובל בבית ספר שכל הבנות רוצות אותו, אבל אף אחת מהבנות לא עניינה אותי. אבל הילד החדש הזה... וואו... היה בו משהו... לא יודע אפילו איך להסביר.
אז הסתכלתי עליו במשך איזה דקה וחצי ואז החלטתי לבוא אליו. "היי, זוזו מפה יחנונים" אמרתי וגחכתי. "למה שאנחנו נזוז? היינו פה קודם" אמר פליקס. "כ... כן אנחנו תפסנו את המקום הזה ראשונים, יש פה עוד ספסל ריק לכו לשם" אמר החתיך. "לא הבנתם מפעם ראשונה? זוזו מפה ומיד!" אמרתי באגרסיביות. "טוב פליקס, בוא נעבור לשם אולי" "טוב" אמר פליקס, והם הלכו. לעזאזל למה עשיתי את זה? אין לי שמץ אבל אני יודע שאני ממש רוצה את הבחור החתיך הזה. קוראים לו האן, נכון? אוקיי, האן, אני לא יודע מתי אבל בסופו של דבר אתה תהיה שלי. אני בטוח.
נקודת מבט האן
כבר היה סוף היום והתכוונתי ללכת לכיוון הבית אך פתאום ראיתי את הילד שצעק עלי ועל פליקס. נלחצתי אבל לא הראתי את זה. מעניין איך קוראים לו? טוב אשאל מחר את פליקס.
כשהגעתי לבית פתאום ראיתי את אבא שלי. לא... רק לא הוא... עבר במחשבות שלי. כשאבא ראה אותי הוא בא אליי והחתיף לי סטירה חזקה. פאק, הוא שוב פעם שיכור. אני ניסיתי לברוח לחדר שלי אבל לא הצלחתי. הוא לקח אותי והתחיל להרביץ לי עד כדי כך שהתעלפתי...
