התעוררתי. ראתי הכל מטושטש. אז הבנתי שאני בבית חולים וכואב לי כל הגוף. ראיתי את אמא שלי יושבת לידי וישנה, וראיתי עליה גם פצעים. כנראה גם לה אבא הרביץ. איכס, אני שונא את האדם המחורבן הזה שנחשב לי כאבא, ש ימות כבר אמן. כל הבעיות במשפחה שלנו קוראות בגללו.
נקודת מבט פליקס
אני והאן כבר ביום הראשון ממש התחברנו, אני מקווה שהוא גם יוכל להפתח אליי יותר. אני התקשרתי אליו בבוקר כי רצינו ללכת ביחד לבית ספר אבל הוא לא ענה לי אז הלכתי לבד. כבר התחיל שיעור ראשון והוא עדיין לא הגיע, אולי קרה משהו? "אוקיי תלמידים, לצערנו הרב האן בבית חולים עכשיו, ואני מאוד אשמח אם מישהו יבוא לבקר אותו." אמר המורה. אני נלחצתי, מה קרה לו? למה הוא בבית חולים? אבל מה הכי מוזר, כשהסתכלתי על לינו הוא הילד שמציק לכולם כל הזמן וגם אתמול הציק לי ולהאן. הוא היה נראה ממש נלחץ. מה, זה בגלל האן? אבל אף פעם אף אחד לא מעניין את לינו חוץ מעצמו.
אני רוצה לשאול אותו בהפסקה, אם זה באמת בגלל האן.
בהפסקה
אני מצאתי את לינו במסדרון יושב על הספה שם עם פרצוף דואג. אני באתי אליו "היי, לינו, תגיד אתה דואג להאן, כי אתה עם פרצוף כזה מאז שאמרו שהוא בבית חולים. אם אתה רוצה, אנחנו יכולים ביחד לבקר אותו היום חוץ מזה אתה תוכל להתנצל בפניו על מה שהיה אתמול." אמרתי לו. "נראה לך שאני דואג לחנון הזה?!!?!! ממש לא איזה חיי בסרט אתה לא איכפת לי ממנו בכלל, הוא סתם איזה ילד חדש!" הוא אמר.
"טוב, טוב, רק שאלתי" אמרתי בבהלה כי באמת נבהלתי קצת והלכתי משם מהר.
נקודת מבט היונג'ין
אני הייתי במסדרון יושב על הספסל וקורא ספר.
פתאום ראיתי את פליקס ונהיו לי פרפרים בבטן. אני מאוהב בו עוד מכיתה ט'. עכשיו אני בי'ב ועדיין לא היה לי את האומץ להגיד לו את מה שאני מרגיש אליו, אנחנו אפילו לא מדברים כל כך. ראיתי אותו מתקרב ללינו. אני שונא את לינו. הוא כיתה מתחתיי וכבר חש את עצמו כאילו הוא איזה מלך, רק בגלל שהמשפחה שלו עשירה. הוא גם מציק לכל הילדים ולומד גרוע, פשוט מגעיל אותי. למה ילד כזה מהמם כמו פליקס בא ללינו? אז ראיתי שלינו צעק עליו ופליקס הלך משם מבוהל. כולי נהפכתי אדום מרוב כעס. איך הוא יכול לצעוק על פליקס שלי?!!?! חתיכת בן זונה!!! כשפליקס הלך באתי אל לינו "מה אמרת לפליקס?" שאלתי בעצבנות. "לא עניינך" הוא ענה. "מה אמרת לפליקס?!" צעקתי עליו. "סליחה?! מי אתה חושב שאתה? אתה יודע מי אני בכלל?!" הוא אמר בעצבנות "כן, אתה ילד מסריח שמציק לכולם כי אין לך עוד מה לעשות בחיים." אמרתי עם בטחון. הוא רצה להרביץ לי אבל לא עשה את זה כי ידע שאני יותר חזק ממנו, אז הוא פשוט קם ורצה ללכת אבל עצרתי אותו "נו אז מה אמרת לפליקס?" שאלתי שוב. "אם אתה כל כך רוצה לדעת, למה שלא תשאל את אהבת חייך בעצמך? אתה כזה פחדן. אפילו לא מסוגל להגיד לפליקס מה אתה מרגיש אליו, אז לך לשאול אותו ותעזוב אותי כבר אם אתה לא רוצה להסתבך עם אבא שלי." הוא אמר. אני התעצבנתי עליו אבל אז הבנתי, נכון! אני יכול לשאול את פליקס. זה לא יראה מוזר, נכון? חוץ מזה אני לא כל כך מכיר את פליקס אישית אבל אני יודע במאה אחוז שיש לו פשוט לב זהב אז הוא לא יהיה כמו הלינו הזה.
אני מצאתי את פליקס. הוא לא הלך ממש רחוק אז מצאתי אותו מהר. אני התקרבתי אליו והלב שלי דפק חזק מאוד. אוקיי, היונג'ין, זה לא כזה מלחיץ תרגע! ניסיתי להרגיע את עצמי. "ה... הי פליקס!" אמרתי. הוא הסתובב אליי ואמר "או היי, אתה היונג'ין, נכון?" אומייגאד! הוא זוכר השם שלי! חשבתי. "כן, תקשיב, מה קרה שלינו ככה צעק עליך?" שאלתי בלחץ. "אה, פשוט יש לנו ילד חדש בבית ספר ואנחנו נהפכו לחברים טובים, אבל היום הודיעו שהוא בבית חולים ואני ממש דואג לו, וגם זה היה נראה שגם לינו היה מודאג... אז שאלתי אותו אם הוא רוצה לבקר אותו איתי היום בבית חולים והוא אמר שלא." אמאלה, הקול שלו היה כזה יפה ועמוק. לא! אני לא יכול עכשיו ככה לחשוב! חבר טוב שלו בבית חולים ופליקס בטח דואג לו אז צריך לעזור לו. לקחתי את האומץ ואמרתי "פליקס, אתה רוצה אולי שאני אלך איתך לבקר אותו?" אוי לא. זה בטח נראה חשוד. פאק. "כן, בטח! גם הוא יוכל להכיר עוד מישהו בבית ספר. תודה רבה היונג'ין! אומייגאד, אני רציתי עכשיו לקפוץ משמחה! אני לא מאמין! אני אלך עם פליקס לבד ואולי אנחנו גם נתחבר יותר! אני כל כך מתרגש. "אז אולי נלך אחרי הבית ספר?" אמרתי. "סגור. גם הבית חולים לא כזה רחוק אז נוכל להגיע ברגל." אמר פליקס. אני לא מאמין שזה קורה לי עכשיו. אני כבר מחכה לסוף יום כולי רגשות!
