(ממש סליחה שככ הרבה זמן לא הוצאתי פרקים, אשתדל להוציא יותר מהר. תהנו💞)
_________________________________________
נקודת מבט היונג'ין
אז אני ופליקס יצאנו מהבית ספר והלכנו לבית חולים. "אז אמ, מה קורה?" שאלתי אותו כי היה מביך ללכת בשקט. "לא יודע, אני ממש דואג להאן, אם זה משהו רציני?" הוא אמר "אני בטוח שזה לא משהו ממש רע, נו, אני מקווה..." ניסיתי לעודד אותו. פתאום אני קולט שאיזה מישהי מאחורינו אומרת "היי פליקס!" פליקס הסתובב ועל המבט שלו ראו שהוא לא ממש הבין כמוני מי זאת. "אמ, אנחנו מכירים?" הוא שאל. "לא בדיוק, יותר נכון אני מכירה אותך. קוראים לי סו יון, אנחנו לומדים באותו בית ספר." היא אמרה. "אההה, סו יון! ברור אני מכיר אותך!" הוא אמר לה בחיוך שזה ממש עצבן אותי מי היא שככה תבוא אליו ותדבר?! רק אליי הוא יכול לחייך! "סליחה סו יון, אנחנו ממהרים, ביי" אמרתי לה מהר כדי שהיא כבר תעזוב אותנו לבד. היא הסתכלה עליי בסייד איי וגלגלה עיניים. "תקשיב, איך שלא קוראים לך, אני מהשכבה שלו ואני גם רוצה ללכת איתו אז אל תתערב." היא אמרה בקול המעצבן שלה רציתי לענות לה ואז פתאום פליקס תקע אותי "סליחה? אני הכרתי אותך לפני שנייה ואת כבר חושבת שאני מוכן ללכת איתך לאנשהו? וגם כן מי את חושבת שאת שתדברי ככה אל היונג'ין?! אז תעזבי אותנו כי אנחנו באמת ממהרים." הוא אמר לה בעצבנות. אמאלה, אני חשבתי כבר שהוא ירצה ללכת ביחד עם המעצבנת הזאת אבל הוא גם רצה שנהיה לבד. אולי הוא גם מרגיש אליי משהו?... ממש לא! היונג'ין אתה ממש חיי בסרט אם אתה חושב ש פליקס ירצה אותך. אמרתי לעצמי בראש. "טוב פליקס, עוד נתראה, בביי!" סו יון אמרה וניסתה לעשות כול כמו של תינוקת שזה עוד יותר הגעיל אותי והיה נראה שגם אותו. הוא הסתכל עלייה ואז הסתובב וגלגל עיניים. יש! אין לה סיכוי איתו בטוח היא מעצבנת ממש. "אני אתקשר אליך!" אמרה סו יון בחיוך והלכה. "שתעשה מה שבא לה. רגע, מאיפה יש לה את המספר שלי אבל?" פליקס אמר וגם אני לא הבנתי באמת איפה... "טוב בוא נשכח מזה ופשוט נלך להאן זה יותר חשוב מהילדה הזאתי." אמרתי לו "צודק" אמר פליקס והמשכנו ללכת.
הנה הגענו לבית חולים. נכנסנו, ואמרנו שאנחנו באנו להאן "אה, אתם גם חברים שלו? אוקיי אני אביא אתכם אליו" אמרה אחות. "אמ, גם?" שאל פליקס. "כן, יש אצלו עוד אורח." אני ופליקס הסתכלתי אחד על השני ולא הבנו אבל אחרי זה נכנסנו ו-"מה לעזאזל קורה כאן?!"
נקודת מבט פליקס
"מה לעזאזל קורה כאן?!" צעקתי בבהלה כשראיתי שלינו והאן ליטרלי כמעט התנשקו מול העיניים שלי. האן ולינו מהר הסתכלו בבהלה עלינו. לינו התרחק ממנו והביט הצידה עם מבט כועס והאן הסתכל עליי ונורא הסמיק. "פליקס, בוא נלך ולא נפריע לזוג היונים האלה." אמר היונג'ין מתאפק מצחוק. "האן, אני והיונג'ין, אמ, באנו לבקר אותך... איך אתה?..." שאלתי בבישנות וניסיתי להראות שלא איכפת לי ממה שקרה עכשיו כדי לא להביך עוד יותר את כולם. אני בשוק. לינו?! מה הוא קשור בכלל?! וואו אוקיי אני אדבר אם האן על זה כבר כשהוא יחזור לבית ספר ועכשיו אני צריך להיות איתו. בכל זאת הלכתי לבקר אותו. התיישבתי על הכיסא ליד האן איפה שהרגע ישב לינו. "האן, מה קרה? למה אתה כאן, ולמה יש לך כל כך הרבה פצעים ודם?" שאלתי. "אני נפלתי מ-מהמיטה... כן..." הוא שיקר, וראו כי הוא לא יודע לשקר. "כן, בטח, נפלת מהמיטה ויש לך דם על הפרצוף ובכל הגוף." אמרתי בציניות. "טוב, פליקס, אני אספר לך הכל מחר בבית ספר מבטיח. אני פשוט ממש עייף עכשיו. " הוא אמר. "יש! אתה חוזר כבר מחר!" אמרתי בשמחה "טוב אז לא נפריע לך. יאאלה בואו נלך ולא נפריע להאן." אמרתי להיונג'ין וללינו. אני עדיין בשוק מלינו...
חזרתי לבית והייתי ממש עייף. הלכתי להתקלח ואחרי זה הייתי במיטה בטלפון ואז פתאום *צלצול* המספר היה לא זהוי אבל עניתי
-"אלו?"
-"אלו, פליקס. אמרתי שאני יתקשר."
-"סו יון? זאת את?"
-כן, זאת אני. ורק רציתי להגיד שאם באמת חשבת שאתה יכול ככה בקלות להיפטר ממני, אתה ממש טועה. לילה טוב אהובי. נתראה. "
השיחה התנתקה.
הייתי בשוק עוד דקה ואז נזכרתי שהיום כשאמרתי לה שאני מכיר אותה, אני לא באמת הכרתי אותה. פשוט זה היה לא נעים להגיד ככה שאני לא יודע מי זאת. אז שיקרתי, ועכשיו אני מבין... באמת, מי זאת סו יון בכלל? ולמה היא מכירה אותי, יודעת את המספר שלי וקוראת לי אהובי??? כנראה אני לא אצליח להרדם היום...
