לאונרדו
צלצול טלפון שהגיע מהטלפון שלי העיר אותי.
הדלקתי את המסך ושמו של רפאל הופיע.
נאנחתי כשהבנתי שכנראה הוא פה למטה ואני הולך לחטוף קצת צעקות.
״אחי מה קורה איתך? אני למטה משמונה וחצי״ הוא התחיל את השיחה כפי שחשבתי, בצעקות.
״מה השעה?״ שאלתי בעייפות כשעיניי נסגרות מעצמן.
״כבר עשר ורבע, תעשה את האירגונים שלך ומה שאתה צריך ותרד זריז״
״בסדר״
״זריז לאונרדו״ הוא חזר על עצמו.
״הבנתי, זריז, ביי.״ אמרתי והוא ניתק את השיחה.
קמתי מהמיטה בעדינות כדי שקמילה לא תתעורר ולבשתי את החולצה שהייתה על השולחן בחדר שלה.
התווכחתי איתה במשך דקות ספורות שאני אשן בלי חולצה עד שהיא נכנעה לי.
אחרי שהיא נכנעה, באתי להוריד ממני גם את המכנס אבל היא איימה עליי שאני אשן בספה, כמו זוג נשוי. אז ישנתי בלית ברירה עם המכנס.
״תודה לאל״ מלמלתי לעצמי אחרי שמצאתי מסרק באחת השידות שלה.
לקח עשר דקות למצוא אותו, אבל הייתי חייב מסרק, אני נראה כאילו אני פאקינג מחושמל.
סירקתי את שיערי והסתכלתי על קמילה שישנה ברוגע, היא כל כך יפה שזה משגע.
חשבתי אם להשאיר לה פתק או הודעה שהלכתי כי מיהרתי לעבודה אבל אני לא בטוח שהיא מעוניינת יותר מידי, אז העדפתי לא לחפור ולשמור את זה לעצמי.
יצאתי לרפאל וראיתי את מבטו העצבני עוד לפני שנכנסתי לרכב.
״אם אתה תמשיך להיות עצבני אני פשוט אלך ברגל למועדון ואקח משם את הרכב שלי״
״אתה לא מאיים עליי, אתה מוזמן לעשות את זה״
״אוקיי, אבל אין לי כוח אז תתחיל בנסיעה המזורגגת כבר״
״לא הבנתי מה לקח לך כל כך הרבה זמן, וממתי אתה לא מתעורר מוקדם?״
״רפאל, ישנתי. הייתי שיכור ונרדמתי רק בשתיים וחצי הודות לך ולעדכון ברגע האחרון שלך, בקושי מקום במיטה שלה היה לי ואם כבר מדברים... מה צץ לך בלוז שהיה חשוב יותר מלבוא לקחת את החבר הכי טוב שלך מבחורה שאלוהים יודע מה היה יכול לקרות בינינו. אם היא הייתה נותנת? היא עובדת שלי!״
״מה זה המונולוג הזה? הבנתי... אולי קצת הפקרתי אבל-״
״קצת? הפקרת קצת?״ נכנסתי לו בדברים.
״לא קצת, בסדר? הרבה, אבל הייתי חייב כי לאחותך, שהיא במקרה הבחורה הכי חשובה לי בחיים, היו סיוטים! והיא הייתי עמוק בתוך סיוט, והשומר ששמת עליה בבית לא ידע איך להוציא אותה מזה, רק אני. וכשהגעתי היא כל כך פחדה לחזור לישון, אז הייתי צריך להישאר איתה, לחכות שהיא תירדם, מובן לך?״
״תירגע רפאל, הבנתי אותך״ אמרתי בקשיחות, אני בכל זאת הקאפו שלו.
״מצטער, קצת הגזמתי, אבל הייתי חייב שתבין את חומרת המצב, היא פחדה לחזור לישון בגלל הסיוטים לאונרדו, חייב להתחיל נקמה ברוסים המזדיינים״
״זה בטיפול״ אמרתי מתכוון לנקמה.
״יופי, יאללה לעבודה״ הוא אמר והתחיל לנסוע.
הגענו למועדון ובלי להתעכב יותר מידי נכנסתי למשרדי.
עברתי על כל מיני דברים במחשב והחלטתי לצאת להפסקה.
קראתי לולריה, הזונה שלי.
״בואי לכאן״ סימנתי לה להתקרב אליי לאחר שנכנסה למשרד.
״תרדי על הברכיים ותמצצי לי״ היא מבצעת בלי להתווכח.
עברו שלוש דקות, בהן אני מדמיין את קמילה.
אני לא יודע מה יש לי מהבחורה הזאת אבל פאק, איך אפשר לא לשים עליה עין? היא יותר שווה מכל הבנות שזיינתי אי פעם ביחד.
הדלת נפתחה בלי שום התראה לפני וראיתי את פניה העצבניות.
״מה נראה לך שאתה- אוי״ היא קטעה את עצמה כששמה לב למתרחש.
״אני אחזור עוד מעט״ היא אמרה ויצאה לבחוץ.
שיט.
״כשאני חוזר יש נס קפה על השולחן ואת עובדת באחד החדרים, מובן?״ היא הנהנה ויצאה החוצה.
״קמילה בואי לפה״ צעקתי כשהיא רצה לכיוון רפאל.
״שלא תחשבי על זה אפילו״ היא קפצה עליו והסתכלה עליי.
