החיים נופלים, אבל ממשיכים
זה מה שכולם אומרים
שוב ושוב ושוב בלופים
ולי כבר נמאס, לשמוע את אותו משפט שוב ושוב ושוב
כבר נהיה ציפיה שלא קוראת
מתקווה לאכזבה
ניסיון לכישלון שלא עוזב
ודיי, כבר כואב לי ולא באלי יותר
לנסות ולנסות, להילחם ולהילחם על דבר שלוקח יותר מידי זמן
שאני מנסה משהו כל כך קשה אבל משהו או מישהו חייב לבוא ולהרוס, באמת שנמאס לי
להסביר ולהסביר אבל אין אף אחד שמדבר בשפה שלי
לתת מעצמי הכל אבל אני לא מספיקה לאף אחד
להרגיש לא שייכת, כי לכל אחד יש חבר אחר
יותר טוב ממני, שרוצים לבלות איתו ולא איתי
שאנשים אומרים לי ״כן אבל גם איתה״ ״כן אבל אני רוצה לשבת לידה״ מה איתי??
אני באמת שמנסה, אבל תמיד רוצים את האחר
ולי נמאס
אז תודה, לא רוצים? לכו, אל תשאירו אותי סובלת, אני סובלת מספיק מעצמי...
YOU ARE READING
My safe place
Ngẫu nhiênאני כותבת כאן את הרגשות שלי, זה לא צומי, זה בשביל יחס, זה בשביל פריקה, לא באלכם לקרוא, תדלגו, בלי הערות לא נעימות, בלי הייט, תישארו נחמדים ותעזרו, תשתפו, אבל אל לא נחמדים...
