ירח אכזר

פרק 5

עיניו רפרפו ונפקחו, מנורת ניאון דלקה מעליו והוא צמצם את עיניו אל מול האור המסנוור.
וויל בלע רוק באיטיות, פיו היה יבש כחול במדבר, הוא הביט סביבו באיטיות, אינפוזיה הייתה מחוברת לו לווריד, הוא שכב במרפאה, וילון כחול הקיף אותו, ומלבדו וויל לא ראה דבר, הוא ניסה להתיישב אך גל סחרחורת תקף אותו, הוא הצמיד את כף ידו אל ראשו וגנח.
הווילון הוסט הצידה
"התעוררת" אישה צעירה בשיער בלונדיני וחלוק לבן הביטה בו מלמעלה, משקפי חצי סהר סגולות גלשו במורד אפה וצללית כחולה עיטרה את עיניה.
היא מזגה מים מקנקן שעמד על השידה וקירבה את הכוס אל שפתיו, וויל לקח לגימה קטנה ונשען חזרה על הכריות.
"מה קרה?" שאל בקול שקט
"קיוויתי שאתה תגיד לי" היא התיישבה על כיסא לצד המיטה "התמוטטת אחרי שיעור ספורט. חברים שלך מצאו אותך מתבוסס בקיא שלך בשירותים"
בתוך רגע תמונות צפו מול עיניו, בקבוק המים הריק, הסחרחורת, השירותים, נייק. נייק נצמד אליו, נייד דוחף אצבעות אל פיו, נייק חודר אליו, נייק גומר בתוכו-
וויל עצם את עיניו בחוזקה והצמיד את ידו אל ראשו בחוזקה, לופט את שערו.
"וויליאם?"
"נראה שהתייבשתי" אמר וויל והכריח את עצמו לפקוח את עיניו.
"זאת גם הייתה המחשבה שלי" הנהנה הרופאה לעצמה "אלא שהאישונים שלך היו מורחבים, אתה יודע מתי האישונים מורחבים וויל? אחרי צריכת אלכוהול, וסמים. האם אתה לוקח משפרי ביצועים וויליאם?" שאלה
"אלים לא-לא לקחתי-" מילותיו גוועו, סמים, הם שמו משהו בשתייה- נייק- אם לא ימציא משהו עכשיו היא תכריח אותו להשתין לכוס ותגלה שהוא היה תחת השפעה- עלולים לקחת לו את המלגה או גרוע מזה, לגלות מה נייק-
"אני אראה לך" נאנח, היא הרימה גבה בשאלה "האם התיק שלי כאן?" שאל בקול שקט, היא ניגשה לפינת החדר והביאה לו את התיק.
וויל פתח את התא הקטן והוציא ממנו חפיסת כדורים, הוא הודה לאלים בלבו על כך שמעולם לא הוציא אותם מהתיק.
הרופאה לקחה את הכדורים מידו והתבוננה בתווית, היא הרימה אליו מבט
"כמה זמן אתה לוקח אותם?" שאלה
"שנה, אבל הפסקתי לכמה חודשים והיום חזרתי לקחת, נראה שזה לא היה חכם במיוחד לקחת אותם על בטן ריקה וישר אחר כך להתאמן" אמר וויל והשפיל מבט, הרופאה נאנחה
"הם חזקים מאוד וויליאם, אני לא מופתעת שהם גרמו לך לתגובה כזאת, הפסיכיאטר שלך מוכרח להיות לצידך במעקב בכול ההפסקות והחזרות האלה" אמרה, הפסיכיאטר שהביא לו את הכדורים מלכתחילה היה חבר טוב של ההורים שלו, הוא רשם לו את הכדורים אפילו מבלי להיפגש איתו, וויל נאלץ לקחת אותם כל עוד חי תחת אותה קורת גג עם הוריו, הם בדקו בכול יום שהוא לוקח, הכדורים האלה היו אמורים לדכא את ייצר הזאב הגבוהה שלו, בפועל הם גרמו לוויל להרגיש כמו זומבי מהלך. אדיש ועייף כל הזמן. לכן ברגע שעבר לעיר אחרת, הוא הפסיק לקחת אותם אך עדיין שמר אותם בתיקו במקרה והוריו יחליטו לערוך ביקור פתע, והוא יראה להם שהם תמיד עליו.
"אני יודע-מצטער" אמר בקול שקט
"תתקשר לפסיכיאטר שלך, אני רוצה לעדכן אותו במה שקרה" אמרה. וויל הרגיש את הדם אוזל מפניו אבל ידע שאם לא יעשה כדבריה היא תחשוד בו, הוא הוציא את הפלאפון מכיסו והקליד משהו במהירות, מחייג למספר.
"ד"ר דניאלס, מדבר וויליאם ג'ונס-" אמר לפני שהאיש מעבר לקו הספיק לדבר, הוא השתתק לרגע והקשיב "-כן אדוני, יש מישהי שרוצה לדבר איתך" אמר וויל והעביר לרופאה את המכשיר בהיסוס.
היא לקחה אותו מידו והצמידה לאוזנה
"ד"ר דניאלס, נעים מאוד, מדברת ד''ר קריידי, אני נמצאת עם המטופל שלך במרפאה של אוניברסיטת לופאס, הוא התמוטט לפני שעתיים והראה סימנים-"היא התרחקה לחדר השני והמשיכה לדבר. וויל הצמיד את אצבעותיו לעיניו וייחל שכאב ראשו יחלוף כבר. הוא הביט סביבו במרפאה, חמש מיטות במרווח שווה זו מזו, לצד כל אחת מהן שידה.
טלוויזיה הייתה מקובעת בקיר ממול וחלונות הראו לו את הערב היורד על מדשאות הקמפוס.
הוא זז מעט במיטה והרגיש כאב חד.
וויל עצם את עיניו, הזיכרונות מחדר השירותים צפו ועלו מולו. הוא נשך את שפתיו בחוזקה ופקח את עיניו, הוא רצה לצאת מכאן, הוא רצה לצאת מהקמפוס ולהשתנות, הוא רצה לרוץ ולצוד, הוא רצה להיעלם.
וויל הסיט את השמיכה והוריד את רגליו מהמיטה ברעד, כל תנועה כזאת הכאיבה לו כל כך, אך הוא היה נחוש בדעתו.
"-מה שחשבתי, תודה ד''ר. כן כמובן, לילה טוב" ד''ר קריידי חזרה לחדר וניתקה את השיחה, היא הרימה מבט אל וויל ועיניה נפערו
"אלים וויל אתה חיוור כל כך, חזור לשכב-" היא מיהרה אליו
"אני בסדר- באמת-אני רק רוצה לחזור לחדר שלי-" מחה וויל
"לא בא בחשבון, אתה נשאר להשגחתי הלילה" הנידה בראשה
"אבל-"
"בלי אבל. הוראה ישירה מהרופאה שלך" אמרה בסמכותיות, וויל עיקם את אפו
"את לא הרופאה שלי"
"כל עוד אתה בתחומי הקמפוס, אני כן." שילבה את זרועותיה.
וויל הצמיד שתי אצבעות לעיניו, הוא הרגיש שבוויכוח הזה הוא לא ינצח.
"בסדר- בסדר-" הוא הרים את ידיו בהכנעה ונשאר לשבת על המיטה "מה דר' דנייאלס אמר?" שאל
"אתה מוכרח להתחיל במינון נמוך יותר עד שהגוף שלך ייתרגל לכדור בחזרה, תתחיל עם רבע, אחרי שבוע תעלה לחצי ואחרי עוד שבוע לשלם, זה בהנחה שכל ההלאה תהיה מבוקרת, אחרי ארוחת ערב ורצוי לא לפני שיעורי ספורט. מובן?"
"בטח." אמר, היא הביטה בו בחשדנות, דפיקה נשמעה על הדלת, שניהם הפנו את מבטיהם.
"אפשר להיכנס דר' קריידי?" חייך מייקל וחשף שיניים ישרות בוהקות, כאילו הרגע הלבינו לו אותם.
"מייקל" אמרה בחביבות "כמובן, החבר שלך בדיוק התעורר" וויל שנא שמדברים עליו כאילו הוא לא שם, ומייקל ידע את זה , לכן הוא המשיך
"נפלא, הבאתי לו ארוחת ערב" הוא נופף בשקית שבידו "אני מקווה שהוא לא יעשה בעיות ויאכל הכול" וויל גלגל את עיניו
"חסר לו שלא. אחרת הוא יקבל את זה דרך הווריד" אמרה קריידי והביטה בו באיום, וויל סימן על חזהו בשבועה להיות ילד טוב.
היא יצאה למשרדה והשאירה אותם לבד.
מייקל ווידא שהיא אכן נעלמה לפני שגרר כיסא והתיישב מול וויל, רוכן לפנים.
"אז. מה קרה?" שאל, וויל מעולם לא שיקר לו, הוא הביט בעיניו של חברו הטוב והיה ברור לו שהוא לא עומד לספר למייקל על מה שקרה. הוא לא מסוגל לזה- הוא לא רוצה את זה.
וויל פתח את פיו אך מייקל הרים את ידו וקטע אותו.
"לא. אל תשקר לי. אני מעדיף שתסתיר ממני ולא תשקר לי. אחרי הכול, הרגע דיברתי בשם דוקטור דניאלס עם דר' קריידי. כך ששנינו יודעים שחיפיתי על התחת שלך ממשהו אחר." מייקל נשען לאחור "ואני לא מתלונן כן? אתה יודע שתמיד אחפה עליך, רק הלוואי שהייתי יודע מפני מה."
וויל הביט ארוכות בחברו, מייקל פתח את השקית והחל לכרסם את הסנוויץ שהביא לוויל.
"נייק שם לי משהו בשתיה" אמר וויל, מייקל הרים לעברו מבט "אני לא יודע מה, רק שהתחלתי להרגיש מטושטש, הגעתי לשירותים ושם קרסתי, רציתי להתקשר אבל שכחתי את הפלאפון בלוקר- תראה, אני באמת בסדר-זאת הייתה דרך שלו להראות שאולי בכוח אני מנצח אותו אבל הוא לא מתבייש לשחק מלוכלך" אמר וויל
"איך אנחנו יודעים שזה היה נייק?" שאל מייקל בעניניות, אנחנו, זה אף פעם לא אתה, זה אנחנו.
"-הוא דיי הודה בזה" משך וויל בכתפיו, מייקל לקח עוד ביס והנהן
"טוב, נפנה עם זה להנהלה-"
"אתה יודע שלא מייק" אמר וויל בשקט, מייקל בחן אותו לרגע והנהן שוב
"בסדר, אז איך נטפל בזה?"
"אין במה לטפל, הוא מחכה עכשיו למהלך שלי, לא יהיה מהלך, שימשיך להיות דרוך, הכי חשוב זה שהראיתי ללהקה שלו שהאלפא שלהם הוא ייצור עלוב, ניתן לזה לפעול בשבילנו"
"בסדר, אבל אם הוא ינסה עוד משהו-"
"תהיה תגובה, מבטיח."
"טוב" מייקל השפיל מבט אל הסנוויץ האכול למחצה, הוא הושיט אותו לוויל "רעב?"