אופנוע ההארלי שלו רטט תחתיו כשוויל החנה אותו בפתח ביתה של דאב, הוא שלף את המפתח וירד מהאופנוע בלב שכונת הפרברים. נשען עליו לרגע ונושם עמוק.
כאב לו כל כך, הוא היה מותש וחלש אחרי שגמר פעמיים. האלפא הארור בהחלט ידע מה הוא עושה.
וויל הרים מבט ובחן את השכונה המוכרת, הבתים הדו קומתיים הזהים, המדשאות המטופחות המוקפות בגדר לבנה. את שביל הגישה של דאב עיטרו זאבי גינה מחרסינה, היא אפילו צבעה את עיניו של אחד מהם בזהב בשביל וויל, כילד הוא אהב את זה מאוד, כעת זה נראה לו מטופש.
האורות בחדר המרכזי דלקו והווילונות הפרחוניים הסתירו את הנעשה בפנים, אך וויל כבר ידע שהשולחן לבטח ארוך, שהצלחות במקומן והאוכל יוגש ברגע שייכנס מבעד לדלת כדי שיהיה חם.
הוא ניתק עצמו מהאופנוע, תחב את המפתח לכיסו ופסע בשביל הגישה. נביחת כלב נשמעה מאחד הבתים, העובדה שלא מיהרו להשתיק אותו העידה על היעדר הבעלים בבית.
האוויר היה נעים, רוח ערב פרעה את שערו, דאב תכעס עליו שרכב בלי קסדה, אבל הוא בכלל רצה לרוץ לפה, להרגיש את הרוח, ולולא נייק ווינטר, הוא גם היה עושה את זה.
הדלת נפתחה לקראתו ודאב עמדה בפתח, על אף שעת הערב המאוחרת היא הייתה מטופחת להפליא, בזוג מכנסיים רחבים וחולצה ירוקה, שרשרת הפנינים עיטרה את צווארה המקומט ושערה הקצר היה לבן בוהק.
היא הייתה נמוכה, מטר חמישים, וויל היה צריך להתכופף בכדי להדביק נשיקה ללחיה, אך העוצמה שהאישה הזאת הקרינה הייתה יותר מכל גובה שיכלה להיות בו.
"שוב רכבת בלי קסדה וויליאם?" נזפה ונשקה לשתי לחייו, לא יכולה להסתיר את החיוך מפניה.
"כמו תמיד דאב" אמר וויל והניח לשלווה להשתלט עליו כשהיה במחיצת מי ששימשה לו דמות הורית כל חייו.
"ממשיך להתחכם, תן לי לראות אותך" היא התרחקה ממנו מעט, עדיין אוחזת בפניו בין שתי כפות ידיה הצנומות "אתה חיוור ווילי" אמרה "בוא תאכל, זה יחזיר לך את הכוח." היא זזה הצידה והוא נכנס, ריח צלי הבקר ותפוחי האדמה מילא את אפו ובטנו קרקרה בקולניות.
ספות העור החומות, שטיח הרצפה המקושקש ותמונות משפחתיות על השידה, כל אלה היו מוכרים לוויל עד כדי כאב, הוא התיישב לצד שולחן האוכל, אגרטל מלא חמניות צהובות וסכום כסוף עיטרו את השולחן, בכול פעם שהיה מציע לדאב לעזור לה להביא אוכל, הוא היה חוטף מכה הגונה, ולכן נמנע מלעשות זאת, גופו ספג מספיק ליום אחד.
היא הגישה את הצלי ששחה ברוטב בצלים, את תפוחי האדמה ואת פשטידת הרועים. הם אכלו בזמן שהוא סיפר לה על הלימודים והיא סיפרה לו על המועדון החדש שהקימו אך כולם שם "זקנים" מדי לטעמה.
דאב, אישה בת שמונים, בעלת עיניים ירוקות וטבעות כסף סביבן מעולם לא נתנה לגיל להגדיר אותה, זה מה שאנשים מקרינים, כך נהגה לומר, אפילו ילד בן שש יכול להקרין זקנה, והיא לא אהבה את אלה המקרינים אותה.
YOU ARE READING
ירח אכזר
Hombres Loboוויל הוא זאב שושלת בשנה ראשונה בקולג', ונאלץ להתמודד עם הסכנה של היותו זאב בודד בעולם מלא להקות, אך וויל לא מוכן ששום אלפא יגיד לו מה לעשות עם הזאב שבו. זה מלחמה שהוא נלחם בה מאז שנולד, ואין לו שום כוונה להפסיד. הם עקשניים ולא מוכנים לוותר בקלות. ו...
