ירח אכזר

פרק 16

וויל התהפך במיטתו, היה לו חם,החלון היה פתוח למחצה ורוח קרה נשבה פנימה.
אור דלק ליד שולחן העבודה וניקו ישב רכון מול המחשב, אצבעותיו נעות על סנטרו בריכוז, משפשפות את הזיפים הטריים.
וויל הביט בו דקות ארוכות, מקשיב לקולות הלילה שבחוץ, ליללות הזאבים ולענפים המתנגשים בבניין.
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, ולאור תקופת המבחנים המתחילה מחר, אף סטודנט לא היה ער בשעה הזאת.
כאילו הרגיש במבטו ניקו הפנה את ראשו והביט בו מעבר לכתפו.
"היי." הוא נעמד וניגש אליו, כורע ברך לצד המיטה ומלטף את שערו של וויל ברכות
"לא מצליח לישון?" שאל בקול שקט, וויל משך בכתפיו.
"בוא נצא לסיבוב" נשק ניקו למצחו.
חמש דקות לאחר מכן הם הלכו באצבעות שלובות במרחבי הקמפוס הגדולים.
אוויר הלילה הקר היה מנחם, הם הלכו בשתיקה, נהנים זה מנוכחותו של זה מבלי צורך להגיד יותר מדי.
ניקו הרים את ידו של וויל אל פיו ונשק לו ברכות.
אחרי שעה של הליכה עצלה הם נעצרו מתחת לעץ פריחת דובדבן ענק. ניקו התיישב על הדשא ונשען על הגזע. מושך את וויל לחיכו.
הם ישבו מחובקים.
ניקו משרטט מעגלים על גבו של וויל ששאף עמוק את ריח הסבון והגבריות שאפף אותו.
"מה מטריד אותך?" שאל ניקו בקול שקט
"אתה עומד לעזוב" אמר וויל אחרי רגע של דממה
"יש עוד זמן. אל תתעסק בזה" הוא הידק את אחיזתו סביבו
הם ישבו בשתיקה.
וויל נעשה ישנוני, עיניו איימו להיעצם.
בחוץ, באוויר הלילה, חבוק בזרועותיו של ניקו, הוא הרגיש בטוח.
"הוא התקשר" אמר וויל בקול עייף
"מה הוא אמר?" קולו של ניקו נשאר יציב, אך וויל הרגיש את שריריו נקפצים בכעס.
"הוא אמר שיימצא אותי." אמר וויל בקול שקט "אני ממש עייף ניקו"
"אני יודע אהוב." ניקו הידק את ידיו סביבו, מצמיד אותו עוד יותר אליו.
וויל לא זכר שעלו חזרה לחדר, אך כשקרני השמש נחו על גבו הוא פקח את עיניו ומצא את עצמו בין הסדינים. ניקו לצדו, ישן, לבוש בבוקסר שחור בלבד.
וויל הביט בשעון, יש להם עוד שעה עד המבחן.
הוא הסיט מעליו את השמיכה ונכנס להתקלח, כשסיים חטף את הארנק שלו מהשידה ויצא מהחדר, הטמפרטורות צנחו במהירות והיה נראה שעומד לרדת גשם בקרוב.
היום המבחן הראשון שלו, עוד יומיים השני, חופשת חג המולד התקרבה בקצב מסחרר, שבוע של הפוגה לפני מבול של מבחנים.
החופשה עוד שלושה ימים, והוא עוד לא ידע מה יעשה בה.
הוא לא רצה לחזור לבית הוריו, על אף ההודעות החוזרות ונשנות של אמו שהם מצפים לו לחג.
הוא חצה את המדשאה לעבר הקפיטריה ורנה שתי כוסות קפה חזק ומאפה קינמון שראה את ניקו מביט עליו בתאווה.
כשחזר לחדר הבלש עוד היה רדום לחלוטין, וויל הניח את כוסות הקפה על השידה ולקח חתיכה ממאפה הקינמון, ניגש אל המיטה ומתיישב בקצה, מקרב את החתיכה אל אפו של ניקו.
הבלש המהמם וכרך את זרועותיו סביב מותניו של וויל.
"האם אני עוד חולם או שיש לך ריח ממש מגרה הבוקר-" מלמל ניקו, וויל חייך, הבלש פקח את עיניו עד כדי סדק וראה את החתיכה בין אצבעותיו של וויל, הוא הרים גבה וקירב את פיו באיטיות, לוקח את החתיכה בשיניו ונושך בהתגרות את אצבעותיו של וויל.
"טעים" אמר הבלש בהערכה, וויל רכן לנשק אותו, טועם את הקינמון על שפתיו.
"יש לנו מבחן" לחש ונעמד "הבאתי קפה, קום."
ניקו נאנק אך ציית.
ורבע שעה אחר כך הם חצו את הקמפוס בדרכם לכיתה, שותים מהקפה.
"התביעה שהגשת קיבלה אישור. אתה עומד לקבל על זה פיצויים" אמר ניקו והניד ראש לעבר נערה שנופפה לעברו.
"אני לא מעוניין בכסף שלו" אמר וויל, אחרי שאסרו את נייק, בא עורך דין והסביר לוויל את כל הזכויות שלו בנוגע לתקיפה שעבר.
נייק עבר על כמה סעיפים, ביניהם אונס, מעשה סדום, הטרדה מינית, סחיטה ועוד שלל דברים.
הוא אמר שוויל יהיה זכאי לפיצוי כספי. באותו זמן וויל בקושי היה מודע למה שמדברים איתו והוא אפילו לא זכר שהסכים.
"זה הכסף שלך עכשיו, ותוכל לעשות בו כרצונך." אמר ניקו ולגם מהקפה.
"כמה זמן מאסר?" שאל וויל
"מינימום חמש שנים, עוד מתנהל משפט. נדע את התוצאות בקרוב." אמר ניקו ונעצר בפתח הבניין, סטודנטים נהרו פנימה, אך ניקו התעלם מהם והסתובב אל וויל שנעצר גם הוא והביט בו בשאלה.
"אני גאה בך" אמר ניקו
"על מה?" שאל וויל בפליאה, ניקו רכן והצמיד נשיקה לשפתיו.
"על הכול."