פרק 3-

56 8 1
                                    

עמדתי ליד השער ביחד עם אליה ומייק, ובערך חצי מתלמידי בית הספר שמחכים שהשומר יחזור ויפתח את השער.

" אז דיברת איתו? " אליה שאלה בפעם החמישית בערך היום. מייק מיד הבין על מי מדובר, חיוכו התעקם בערמומיות.

" ל- " התחלתי לענות אבל נקטעתי.

" עם מי היא אמורה לדבר? " מאט ג'יימס, האחד והיחיד התקרב ונכנס ל'מעגל' שיצרנו.

לא עניתי לו, רק הסתכלתי עליו בחוסר אונים. הוא הבין את המסר ושתק.

אליה, מייק, מאט ואני עמדנו במעגל הקטן כנגד שאר תלמידי בית הספר ללא מעס.

השומר הגיע בסופו של דבר ופתח את השער, ממלמל מילות סליחה לתלמידים על שאיחר.
השער נפתח ועשרות תלמידים יצאו ממנו בבת אחת כמו מים.

יצאתי גם אני מהשער ביחד עם ההמון ולאחר שחלפתי על פני תחנת האוטובוס שמעתי קריאה בשמי.

הסתובבתי והופתעתי לגלות את מאט, שוב.
בדרך כלל הוא לא מסתובב עם ילדים כמוני, אלא עם שחצנים עשירים, כמוהו.

שלא תבינו אותי לא נכון, זה שהוא שחצן כן מושך אותי אליו, משום מה, אבל זוהי גם הסיבה העיקרית ללמה אני לא עושה צעד בתקווה למצוא חן בעיניו.

נעמדתי במקומי וחיכיתי שהוא יתקדם אליי, אני לא אהיה זו שתבוא אליו. כן, האגו הוא חלק לא קטן ממני. ומסתבר שגם ממנו, כי הוא לא התקדם לעברי.

הסתכלתי עליו במבט של ' בוא כבר '. אבל על פניו התפשט מבט ממזרי של ' לא נראה לי ', אז החזרתי לו מבט ' יש לי זמן ' והוא החזיר ' גם לי '.

בדקות הבאות הבטנו אחד בשנייה, כשילדים חולפים על פנינו ומעקמים גבה, חלקם נעמדו בצד כדי לראות מי ינצח בקרב הטיפשי.

בסופו של דבר אליה יצאה מהשער ובחנה את הסיטואצייה המוזרה שנוצרה, עינייה נדדו אל מאט- ואז אליי- בחזרה למאט- ושוב אליי.

לבסוף אליה קראה בקול רם; " ילדים חסרי חיים תמשיכו ללכת זה רק קרב מבטים מטומטם, ".
להפתעתי הההפגנה התפזרה במהירות.

אליה תפסה בידי וגררה אותי למאט, ניסיתי לשמור על קשר עין איתו, ואז היא תפסה גם בידו של מאט, שחררה את האחיזה של שנינו בידה ולבסוף הבחנו שידיינו משולבות אחת בשנייה, שלי ושל מאט.

אלייה הלכה.

" אז.." מאט מלמל, הבעת פניו הממזרית התחלפה באחת ביישנית, " אז.. " חזרתי אחריו.

" שמעתי שאת אוהבת את נירוונה.. " הוא מלמל, לחיי האדימו באותה השנייה.

" אפשר להגיד, " חיוך דפוק התפשט על פניי.

" הם אחלה "

- " כן "

ואז שתקנו, השתיקה הייתה מביכה עוד יותר מהשיחה ביבשה לפני שניות אחדות.

" לעזאזל עם זה.. אני מחבב אותך, רוצה לצאת לדייט? " הוא ניסה להישמע ' קול ' אבל זה לא הצליח לו עקב טון דיבורו שהיה גבוהה ומהירות המילים בה דיבר. צחקקתי.

" מה..? " לחייו האדימו.

" אני אשמח " חייכתי, הוא הסמיק עוד יותר.

היה מצחיק שהוא זה שהסמיק ולא אני, בדרך כלל הבנות הן הרגשניות, אז צחקתי, זה זמן מה פשוט צחקתי וחייכתי, כי היה לי נחמד והרגשתי פרפרים קטנטנים בבטן, והרגע הבחור הכי חתיך בשכבה פשט את המסיכה של הבחור המגניב והסמיק מולי. אז כן, מותר לי להיות שמחה לשם שינוי. אז אני פשוט שמחה.

The blue ringWhere stories live. Discover now