The blue ring

פרק 4-

מאז שמאט הזמין אותי לדייט עברו כמה ימים, כמה ימים שהוא מתעלם ממני מסיבה כל שהיא, ואני לא רגשנית אבל זה כן פוגע במידה מסויימת.

" מייק, " לחשתי לחנון, שהוא גם במקרה הידיד הכי טוב שלי, כמובן אחרי אליה.

" ביילי, " הוא מלמל חלש, כדי שהמורה, מיס ברנר הממורמרת, לא תתפוס אותו מדבר בשיעור.

" אם מישהו הציע לי דייט והסכמתי, אבל מאז הוא מתעלם ממני.. מה זה אומר? " שאלתי בהנחה שאליה לא סיפרה לו על מאט.

" מאט? " הוא שאל בחיוך ממזרי. אז אליה כן סיפרה לו.

" נו- " רטנתי.

הוא חשב לרגע ואז אמר חלש; "אולי הוא כבר לא בקטע שלך.. " על פניו צף מבט מרחם ומתנצל.

" אולי אני סתם טמבל אבל, " הוא ניסה לעודד אותי, והצליח, כי גיכחתי ובכך זכיתי לנזיפה מהמורה.
התנצלתי בזלזול ולכן קיבלתי ריתוק בסוף היום.

" אבל מיס ברנר, " מייק יצא להגנתי, " זו הייתה אשמתי, " קרא באצילות שכזו. כל הכיתה שתקה.

" אז שניכם מקבלים ריתוק! " היא צעקה.

אני ומייק כבר ידעו מה נעשה עכשיו; אם לא ננצל לעצמנו את אחר הצהריים שלנו, אנחנו ננצל את שעות הלימודים לעצמנו. אז לקחנו כל אחד את התיק שלו ויצאנו מהכיתה, מתעלמים מצעקותייה של מיס ברנר.

***

מייק ואני ישבנו על דשא הפארק הקרוב לבית הספר ודיברנו על נערה חמודה שהוא הכיר, שמה אלנה.

בשעה 13:45 התחלנו לחזור לבית הספר בשביל הריתוק.

***

" מוכנה שמיס ברנר תצעק עלייך? " מייק שאל בציניות לפני שפתח את דלת הכיתה. צחקתי.

הדלת נפתחה וגילתה לנו את מיס ברנר הממורמרת ועוד כמה ילדים שכנראה עיצבנו אותה.

" הנה החצופים הראשיים, " המורה מלמלה, התעלמתי והתיישבתי קרוב למקום שמייק כבר תפס.

" לא נראה לי, " מיס ברנר נעה בראשה והצביעה על המקום הפנוי ליד ג'ייקוב ווס מ-י"א4.

התיישבתי לידו והחנקתי חיוך, " ביילי שריס, " קולו היה מחוספס. לא ידעתי שהוא הכיר בקיומי, ועוד יותר מזה- ידע את שמי המלא, זה די החמיא לי.

אהבתי את הדרך בה הוא ישב- באופן זרוק, מעיין ילד רע, די דומה לי במידה כלשהי, שיערו השחור הגיע כמעט עד לכתפיו החסונות והרגשתי את הכאב שהוא חש כאב חורר את שפתו למעל העגיל שעכשיו נמצא.

" ג'ייקוב ווס, " עניתי חזרה, מנסה להיות רצינית כמוהו מבלי לצאת מטומטמת.

הוא עשה פניי מתרשם, " לא חשבתי שתדעי את שמי, " אמר בהתרשמות מוגזמת מעט, לפי דעתי.

" למה שלא אדע? " שאלתי והרמתי גבה, המשחק של להיות רצינית דווקא מצא חן בעיניי וגיליתי שאני די טובה בו.

" כי את מהמגעילים, מאט ג'יימס והחברים שלו. " הוא ענה בקלילות, בלי לחשוב.

מהמגעילים.

" מה זה אמור להביע? " הזדעזעתי.

" שום דבר, רק רציתי שתצאי מהדמות שלך לרגע, " הוא ענה בקלילות ובפשטות, התעצבנתי מעט אבל כשהבטתי בעייניו האפורות והקרות כעסי התפוגג משום מה.

לא עניתי לו והוא לא ענה לי. לבסוף הריתוק הסתיים והוא יצא מהכיתה בשלווה, מייק התקרב אליי וביחד יצאנו גם אנחנו המכיתה, מותשים מהשיעמום ששרר בשעתיים שעברו.