פוטר&ג'קסון אחים- נכד וולדי

סופי ג'ונס

נ.מ. פרסי

סוף סוף חזרנו למחנה, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת וכל החצויים מהוגוורטס התפזרו לביתנים, אז אני והארי הלכנו לביתן פוסידון.

כשנכנסנו לביתן ראינו ילדה קטנה (בערך בת חמש) עם שיער שחור ארוך ישנה באחת המיטות שהשמיכה חצי על הרצפה

'אולי אבא הפר את השבועה יותר פעמים ממה שחשבנו'

הסתכלתי על הארי ואני חושב שעברה לו אותה מחשבה בראש

סימנתי לו להיות בשקט, הורדנו את התיקים וחיכינו שתתעורר

'אולי היא חצויה שעדיין לא גילו והיא התגנבה למחנה בשביל מחסה'

נזכרתי באותו היום של סוף המלחמה בקרונוס שאבא בא אליי ואל הארי ואמר שעכשיו הוא יוכל לשלוח את כל הילדים שלו למחנה, באותו היום חשבתי הוא סתם צוחק אבל אולי יש לנו עוד אחים ברחבי העולם

אחרי כמה זמן היא התעוררה ואז הבחינה באנו "מי אתם?" היא שאלה אותי ואת הארי בעייפות

"אני פרסי וזה הארי" אמרתי ברוגע

"אני סופי ג'ונס בת פוסידון, מה אתם עושים פה?"

"לא יפה שלא סיפרו לנו" הארי אמר לי והתאפקתי לא לצחוק

"היי סופי, אני והארי גם בני פוסידון מה שאומר שאנחנו האחים הגדולים שלך" הסברתי לה

"כמה זמן את במחנה?" שאל אותה הארי

"אני חושבת שמשהו כמו חודשיים ואתמול בערב, במדורה הופיע מעלי קלשון ושלחו אותי לפה" היא ענתה

תקיעת שופר נשמע ברחבי המחנה

"טוב, צריך ללכת לארוחת בוקר אז תתארגני ונלך" אמר הארי וסופי הלכה לצחצח שיניים ולהתלבש

אחרי משהו כמו עשר דקות כבר היינו בדרך לחדר האוכל הפתוח

נ.מ. סופי

היי אני סופי ג'ונס בת פוסידון, אני בת חמש.

אתם בטח שואלים את עצמכם 'למה ילדה כל כך קטנה הגיעה למחנה?' אז אני אסביר לכם, חייתי עם אמא שלי בבית קטן על החוף אמא תמיד היתה אומרת שהים הוא הבית שלי ושכל פעם שארצה לדבר עם אבא אדבר אל הים והוא ישמע אותי

ביום ההולדת החמישי שלי הכל השתנה, אמא הכינה לי עוגת שוקולד עם סוכריות צבעוניות, אחר הצהריים הגיע הטקס השנתי שלנו, כל יום הולדת שלי חייב להיגמר בשחייה בזמן שהשמש שוקעת.

השנה השקיעה היתה מדהימה אפילו יותר מבדרך כלל, חשבתי שיום ההולדת הזה לא יוכל לההרס.

הכל התהפך בשנייה, אמא ואני יצאנו מהמים ואז שאגה נשמע מרחוק

"מה זה היה?" שאלתי את אמא

"שום דבר" היא השיבה לי ואז חיבקה אותי ואמרה "אני רוצה שתיכנסי הביתה, תנעלי אותו ותרדי למרתף, זה ברור?"