אהבה ונקמה

פרק 19: נקודת מבט אנה

״לאא אל תעשי את זה מטומטמת״ שירה לידי אמרה בפאניקה לדמות בטלוויזיה שבסך הכל רוצה לחזור לאקס הרעיל שלה גיחכתי מהגזמה שלה והמשכנו לראות, מאתמול מתאו עומר ויהב נמצאים בחדר העבודה הם אמורים לצאת עוד כמה שעות למבצע נקמה נגד הרוסים בטענה שאחרי מה שקרה הם לא יכולים לשבת בשקט אין מה להתווכח על זה אז בגלל זה אני ושירה יושבות פה משועממות למוות וצופות בסדרה שאין אפילו מושג על מה היא ״מה איך הם הגיעו לזה?!״ שאלתי את שירה אחרי ששמתי לב שההיא מהטלוויזיה והאקס שלה שוכבים ״איף לא יודעת״ שירה אמרה ונשמעה מיואשת ״כבר נמאס לך?״ שאלתי אותה בחיוך ״כןן משעמם לי״ היא אמרה ונמתחה על הספה ״צודקת אין מה לעשות״ אמרתי לה ״בואי נצא למועדון!״ היא אמרה והתרוממה באחת ״אין מצב הם בחיים לא יסכימו״ עניתי לה והתכוונתי לגברים היא נזכרה לצאת בדיוק ביום שהם יוצאים למבצע? ״מי שואל אותם״ היא ענתה ומשכה אותי ״בסדר בסדר אולי אני יקרא גם למילי״ אמרתי ונתתי לה להקים אותי ״כןן נצא בשמונה!״ היא אמרה והתקדמה לכיוון המעלית ״עכשיו רק ארבע לאן את הולכת?״ שאלתי אותה מרחוק ״למקלחת שהגברים יחזור הם יהיו מלאים בדם ויגמרו לי את המים!״ היא צעקה לי איך היא יכולה להיות כל-כך אדישה לזה? אם יקרה להם משהו הדבר האחרון שיעניין אותי זה המים אני יודעת שהם התכוננו למבצע הזה ויודעים מה הם עושים אבל בכל זאת הם לא אלוהים יכול לקרות להם משהו והמחשבה על כך די מלחיצה נאנחתי והלכתי למטבח אני יכין לי משהו לאכול, הכנתי לי סתם כריך וכבר שלחתי למילי הודעה שתבוא בשבע וחצי ובדיוק שבאתי להתיישב דלת הבית נפתחה בסערה ויהב עומר ומתאו נכנסו משם עם דם על בגדיהם ומבט עצבני כל-כך שאפילו אני פחדתי הנחתי את הכריך על השולחן והתקדמתי אליהם בעדינות ״מה קרה״ שירה באה מהר אחרי ששמעה את טריקת הדלת וכנראה שרק עכשיו סיימה להתקלח בהתחשב בכך שהיא הייתה רק עם מגבת יהב לקח אותה בלי לומר מילה והם עלו למעלה מתאו התקדם בעצבים למשרד וטרק אחריו את הדלת, מה נסגר? אני מרגישה כמו ביסודי שילדים עושים יציאות דרמטיות ״מה בדיוק קרה שם?״ שאלתי את עומר שעקף אותי כדי לקחת כוס מים, לפחות מישהו פה מנסה להירגע ״הם ידעו שאנחנו באים זה אומר שמישהו מבפנים הלשין״ הוא אמר בטון קר ״כולכם בסדר?״ שאלתי אחרי דקה, זה אומר שיש להם בוגד ברור שהם ככה, עומר הנהן ועקף אותי חזרה לאגף שלו איזה אנשים מעצבנים ברצינות הלכתי למשרד של מתאו ופתחתי את הדלת בזהירות רואה אותו יושב עם כוסית וויסקי ביד ובוחן משהו במחשב התקדמתי אליו והוא הרים את ראשו אליי שם לב זאת אני משהו במבטו התרכך והוא סימן לי לבוא אליו וכך עשיתי התיישבתי עליו ובחנתי את פניו ״אתה בסדר?״ שאלתי אחרי דקה שבה בהינו אחד בשני הוא נאנח והנהן ואחרי זה קיבל התרעה מהטלפון שלו אך הוא לא הסתכל לראות מי זה הוא המשיך להסתכל על פניי כאילו היה צריך לשנן את זה במוחו ״מתאו״ אמרתי והנחתי את ידיי על צידי פניו הוא הניח נשיקה על שפתיי ״מתאו דבר איתי״ ביקשתי ממנו בקשו ששפתיו עדיין הברישו על שלי ״אין על מה אנה״ הוא אמר והתרחק כאילו נכווה ממני כמו מאש ״יש אצלנו בוגד ועד שלא נדע מי הוא שום דבר לא בטוח״ הוא אמר והנהנתי בהבנה הנחתי את ידי על חזהו וראיתי שמשהו השתנה במבטו אבל לא כמו תמיד היה לו ניצוץ של כאב שהוא הסתיר מעולה כדי לוודא הידקתי את אחיזתי וראיתי את הוא תופס אותי מיד ומזיז את ידי ממנו באחת, הוא נפצע. הרמתי את חולצתו וראיתי חתך שהיה נראה עמוק ממש קצת מעל הבטן העליונה שלו הוא היה חבוש כבר אבל עדיין היה דם על התחבושת הרמתי את מבטי אליו וראיתי זה אפילו לא מזיז לו ״זה כלום אני בסדר״ הוא אמר והוריד בחזרה את חולצתו לפני שהספקתי להגיב הוא תפס בפניי וחזר על זה ״אני בסדר יפה שלי באמת״ הוא אמר ונשק לשפתיי שוב ״אני יודעת אבל אני לא מדברת רק על זה״ אמרתי והתכוונתי לפצע שלו ״נמצא את מי שעשה את זה והוא ישלם על זה אל תדאגי״ הוא אמר ״אני שירה ומילי הולכות היום למועדון״ אמרתי לו ״אין מצב״ הוא אמר בקול תקיף ״לא שאלתי״ אמרתי כמובן מאילו ״אנחנו הולכות למועדון שלכם לא יקרה כלום״ אמרתי לו הוא בא להגיב אך קטעתי אותו בזה שנישקתי אותו הוא העמיק את הנשיקה והכניס את לשונו לפי הוא הניח את ידו על יריכי ובא לעלות אך עצרתי אותו התנתקתי ממנו וקמתי באחת הוא הסתכל עליי והרים גבה ״לאן נראלך שאת הולכת?״ הוא שאל אבל לא עניתי לו במקום שלחתי לו נשיקה ויצאתי מהמשרד רואה שירה יושבת על הספה ואת יהב לידה ששמו לב שיצאתי מהמשרד יהב אמר משהו לשירה נישק את ראשה ובא לכיוון המשרד ״מה היה?״ שאלתי אותה ״אני לא חושבת שהם מרוצים מזה שבגדו בהם אבל חוץ מזה החיים מדהימים״ היא אמרה וסיימה את המשפט בקול עליז וציני ״הבנתי הבנתי אני עולה להתקלח מילי אמורה לבוא״ אמרתי לה והיא הנהנה ועליתי לחדר שלי ושל מתאו נכנסתי לחדר מקלחת פשטתי את בגדיי ונכנסתי מתחת לזרם המים החמים, אחרי מקלחת טובה שהייתה קצת ארוכה עטפתי סביבי מגבת יצאתי וראיתי את מילי ושירה בחדר הארונות ״היי״ אמרתי למילי שהן הסתובבו לכיווני ״היי״ היא אמרה לי וחיבקה אותי חיבוק צדדי כזה ״מה אתן עושות פה?״ שאלתי ״בוחרות לך בגד להיום״ שירה ענתה והם הסתובבו בחזרה לצד שלי בארון ״מה הולך פה?״ שמענו את קולו של מתאו הסתובבנו וראינו אותו נשען על פתח הדלת ״הן החליטו שהן אלה שבוחרות לי בגדים״ אמרתי ושלחתי לבנות מבט הם התעלמו והמשיכו לעשות דיון בניהם ״למה יש לי תחושה שזה לא יבוא לטובתי״ הוא אמר ״כי זה לא מתאו״ שירה ענתה לו והיא רק גילגל את עיניו ״אנחנו באים איתכם, אני למטה אם את צריכה משהו״ הוא אמר והנהנתי הוא נישק את ראשי ויצא מהחדר אני לא יכולה להגיד שאני מופתעת שהם באים ״איף עכשיו לא נוכל לרכל עליהם״ שירה מלמלה ואני ומילי צחקנו ״יש לך מה?״ שאלתי אותה בזמן שהתיישבתי על המיטה מחוץ לחדר הארונות ״ברור״ היא אמרה והסתכלה עליי ״כמו מה יהב בגד בך?״ מילי אמרה לה ״ברור שלא את רואה שהוא עדיין חי״ שירה ענתה לה ״אז זה לא מעניין״ מילי אמרה, הטלפון שלי צילצל וראיתי את השם של הילה שלחתי לבנות מבט אחרון רואה שהם מדברות בניהם ויצאתי למרפסת שבחדר תוך כדי שעניתי לה בווידיאו ״היי מה קו-״ באתי לומר אבל הילה קטעה אותי בצרחה ״איך לא אמרת לי!?״ נראה לי שנקרע לי עור התוף ״לא אמרתי מה בדיוק?״ שאלתי אותה בזמן שחסמתי את האוזן שלי שעוד פגועה מהצרחה שלה ״שזיו חי״ היא אמרה שביותר רוגע, אה אז כנראה שהוא ביקר אותה ״הוא רצה להגיד לך בעצמו״ אמרתי לה והמשכתי ״הוא בא אליכם?״ ברקע ראיתי את איתי מצטרף לשיחה ״כן מתי גילית?״ היא שאלה אותי ״לפני שבוע וקצת״ עניתי לה ״איך לא אמרתם לנו?״ איתי היה זה ששאל ״אמרתי כבר זיו רצה לספר״ עניתי ״איך גילית?״ הילה שאלה, טוב די כמעט נחטפתי והוא היה האיש קשר מהמאפיה של מתאו ברוסיה... ״נפגשנו במקרה״ אמרתי בלי להרחיב, הם יגלו מתישהו על המאפיה אבל זה לא יהיה היום ״איך טליה הגיבה?״ שאלתי אותם והעברתי נושא טליה לא נולדה לפני שהוא עזב אז זה די הפעם הראשונה שלה ״לקח לה זמן להיפתח אבל הגיבה בטוב״ הילה ענתה הם אמרו שאולי יבואו לפה בקרוב ושמחתי כי לא נראלי שאני יבוא לישראל בזמן הקרוב, המשכנו לדבר קצת עד שהבנות סוף סוף מצאו לי שמלה (שאני בטוחה שלא שלי) והייתי צריכה לנתק ״נוו אני עדיין עם מגבת אתן יודעות״ אמרתי להם שהתקדמתי לכיוונן ״היא תלויה בחדר הארונות נלך גם אנחנו להתארגן״ שירה אמרה הנהנתי והם יצאו מהחדר התקדמתי לחדר הארונות וראיתי את השמלה היא הייתה ורודה מסאטן היה לה שקע בחזה והיא הייתה רופפת עם כתפיות דקות היא הגיעה לי עד בערך אמצע היריכיים וישבה עליי מושלם סילסלתי את שיערי טיפה בקצוות והשארתי אותו לנוח על כתפיי התאפרתי מעט מאוד ושמתי נעלי עקב לא כאלה גבוהות בצבע לבן, ירדתי ללמטה וראיתי את מילי לבושה בשמלה קצרה בצבע סגול לילך עם כתפיות דקות ואת שירה לבושה בשמלת סטרפלס כתומה אבל לא כתום רגיל כתום יותר בהיר ונוצץ כזה ״אתן מהממות״ אמרתי להם ״גם את מהממת״ מילי אמרה ושירה הסכימה איתה ״הם לא באים?״ שאלתי את שירה ״מה נראלך?״ שמעתי את עומר אומר מאחוריי וראינו אותם באים אלינו הסתכלתי על מתאו וראיתי שהוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש וכך גם אני אותו הוא היה לבוש בחליפה רגילה אבל היא חשבה עליו כל-כך טוב שהיה נראה שנתפרה במיוחד עבורו הוא היה חתיך כל-כך ״הולכים?״ מילי שאלה וראיתי שעומר הסתכל עליה במבט שלא הצלחתי לפענח, אני ומתאו נכנסו לרכב והתחלנו בנסיעה למועדון יהב ושירה נסעו ביחד וכך גם מילי ועומר ״את נראית מדהים״ מתאו אמר והעיף מבט לכיווני ״תודה גם אתה לא רע״ אמרתי לו בחזרה ״לא רע?״ הוא שאל והרים גבה ״רק אל תחמיא לעצמך״ אמרתי לו וגיחכתי ראיתי גם חיוך קטן על פניו ״אני יצטרך להרוג כמה אנשים היום זה בטוח״ הוא מלמל לעצמו וצחקתי בשקט, אני חושבת שהוא לא אהב את השמלה.