פרק 12: נקודת מבט מתאו

106 6 1
                                    

נגמרה לי הסבלנות אז נכנסתי לחדר ואוטומטית העיניים של דביר עברו אליי ״אנה את יכולה לצאת החוצה״ שאלתי במעט כעס אבל לא בגללה אלה בגלל שבכל זאת אני ליד דביר אני לא יכול להראות אהבה אנה הנהנה ויצאה החוצה התחלנו. ״אני לא רוצה שתיהיו ביחד״ דביר אמר אחרי שתי דקות שבהן היה שקט וגיחכתי לנוכח המחשבה שהוא זה שיאמר לי מה לעשות ״אתה מודע לכך שאני הקאפו פה ואין לך שום סמכות להחליט לי נכון?״ שאלתי אותו בטון מאיים והתקרבתי לכיוונו הוא הלך לאחור והנהן בפחד ״יופי אז רק שנבהיר משהו אני רוצה את אנה אז ככה זה יהיה היא שלי״ התחלתי לומר וקבעתי עובדה ״אבל רק בגלל שאתה סבא שלך אני יאמר לך חד משמעית שלא אני ולא אף אחד אחר יפגעו בה״ אמרתי והתרחקתי ממנו ״היא בסך הכל ילדה״ הוא אמר בקול רועד אפילו שניסה לצבור ביטחון ״זה ממש מה שיגרום לי להתרחק״ אמרתי לו בציניות הוא נאנח בייאוש ואמר ״היא כמו הילדה שלי היא עברה הרבה בבקשה אל תפגע בה״ הנהנתי ובאתי לצאת החוצה השיחה הזאת לא תתקדם לשום מקום ואני ממש לא חייב לו דין וחשבון אבל דביר עצר אותי והמשיך ״שנינו יודעים שבמוקדם או במאוחר אתה תעשה את זה אתה הקאפו של איטליה והיא בסך הכל ילדה״ הוא צודק ואני יודע את זה אני פשוט מקווה לשנות את זה יצאתי מבלי לומר דבר לא ממש אכפת לי ממה שהוא חושב על זה כי היא גרמה לי להרגיש אהבה תוך שבוע וחצי היא מיוחדת ואני רוצה אותה לא אף אחת אחרת שיתפתי אותה בעבר שלי מה שאני לא עושה אף פעם אני יודע שזה קרה מהר ממש אבל אני לא יודע איך אני הקאפו אני לא יכול להרגיש כלום לאף אחת זה חולשה אבל איתה אני לא יודע מה קורה לי ״נוו איך היה?״ אנה שואלת אותי ברגע שיצאתי החוצה וסגרתי מאחוריי את הדלת שמתי את ידי על כתפה והובלתי אותנו לכיוון המכונית שלי תוך כדי שאמרתי ״הוא לא ממש קיבל את זה אבל הוא יתמודד״ אנה הנהנה בדיוק מתי שהגענו למכונית באתי לפתוח לה את הדלת אבל היא כבר הקדימה אותי ונכנסה הסתובבתי לצד הנהג ונכנסתי גם אני ״מה קרה?״ שאלתי את אנה בגלל שאני די בטוח שהיא עצבנית והתחלתי לנסוע ״סתם קיבלתי הודעה מאכזבת״ היא אמרה בעצב ״איזו הודעה״ שאלתי והסתכלתי עליה לפני שהחזרתי את מבטי לכביש ״לא התקבלתי״ היא אמרה כאילו אני אמור להבין לאיפה היא לא התקבלה לאן היא בכלל ניסתה להתקבל ולמה הם לא רצו? ״לאיפה לא התקבלת?״ שאלתי ואנה הסתכלה עליי כאילו אני הדפוק שלא זוכר ״אתה לא זוכר?״ היא אמרה בדיוק את מה שחשבתי אבל אני בטוח שהיא בכלל לא אמרה לי אין מצב שהייתי שוכח משהו שקשור אליה ״לא אמרת לי בכלל מלכה״ אמרתי לה ברוגע והסתכלתי עליה היא הייתה נראת מבולבלת כאילו היא מנסה להזכר ״חשבתי שאמרתי לך״ היא אמרה והניחה את ידה על המצח שלה ״ניסיתי להתקבל לסוכנות אופנה כלשהי באיטליה״ היא אמרה והביטה בי סוכנות אופנה זה אומר או שהיא רוצה להיות מעצבת אופנה או שהיא רוצה להיות דוגמנית שזה בהחלט משהו שיתאים לה ״את רוצה להיות מעצבת אופנה?״ שאלתי את האופציה הכי הגייונית שהיא תבחר ״כן״ היא אמרה לא ראיתי את העבודות שלה אבל אני בטוח שהן מדהימות ״אבל לא התקבלתי לסוכנות הזאת״ היא אמרה בעצב שוב ״את רוצה שאני ידבר איתם״ שאלתי ברצינות אני יכול בשנייה לדאוג שהיא תתקבל לשם ״לא בשום פנים ואופן לא״ היא אמרה במהירות ״אני רוצה להתקבל בזכות עצמי כבר שלחתי בקשה למקום אחר לא פחות טוב אני מקווה שאני יקבל תשובה בקרוב״ היא אמרה באופטימיות ״איזה מקום?״ שאלתי רק כדי לוודא איתם שהיא תתקבל ואפילו שלא ראיתי את העבודות שלה זה לא בגלל שאני חושב שהיא לא ויכולה להתקבל בעצמה זה רק כדי להבהיר להם מי היא ״ואתה רוצה לדעת כדי לדבר איתם אין מצב שאני אומרת לך״ היא אמרה והחלטתי להניח לזה אם הם יגידו לה לא אני כבר יברר מי אלה וידאג לזה ״אני רוצה לראות כמה מהעבודות שלך״ אמרתי והסתכלתי עליה בדיוק שהגענו לאחוזה ״אני חושבת שהעבירו לי גם אותם אבל לא את הדברים שלי״ היא התחילה לומר ״המכונת תפירה הבדים המחברת שלי שבה אני מציירת את כל הסקיצות הכל בקיצור״ היא סיימה הנהנתי ואמרתי ״אני ידאג לזה עד הערב הכל יהיה פה ואני יארגן לחדר במיוחד בשביל זה״ אנה חייכה ומיד חייכתי גם החיוך שלה פשוט מושלם ״תודה״ היא אמרה יצאה מהאוטו בדיוק שאני יצאתי

אהבה ונקמהWhere stories live. Discover now