Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״גברת ג׳ונסון?״
המורה לפיזיקה העירה אותי ממחשבותיי. ״כן?״ מלמלתי כשעוד ניסיתי להבין מה קורה בכלל. אין לי מושג, מעולם לא הייתי מבינה גדולה בפיזיקה.
״מה התשובה לשאלה שלוש?״ משכתי בכתפיי. ״אין לי מושג קלוש.״ אמרתי בכנות. הכסף של ההורים שלי מציל אותי מכל דבר בכל מקרה.
״אלו היו שיעורי בית!״ היא נזפה בי וגלגלתי את עיניי. ״ובכן, יש לי חיים. הייתי עסוקה ופיזיקה זה לא המקצוע היחידי שיש לי במערכת.״ אמרתי בחריפות, ושמעתי צחוק גברי שגרם לי להביט לאחור.
אלוהים זה היה ג׳יימס. גרמתי לג׳יימס לצחוק מהבדיחה שלי! אני חייבת לספר את זה לרייבן.
הו. ההבנה הכואבת הכתה בי כאשר נזכרתי שאנחנו לא מדברות כבר מעל ליומיים. הריב המטופש שהיה לנו על בנים. מעולם לא רבנו בגלל בנים! אני שונאת את זה.
״תצאי מהכיתה.״ המורה הצביעה על הדלת. כמובן, כל כך דרמטית. לקחתי את התיק שלי, ארזתי את הציוד שהיה בחוץ ויצאתי מהכיתה כפי שביקשה. התיישבתי באחד הספסלים, באוויר הצח. לאחר כמה דקות כבר הפעמון צלצל.
החצר נהייתה מלאה בהמוני אנשים, אין לי כרגע כוחות לזה, אין לי כרגע כוחות לאף בן אדם. אני לגמרי מבואסת מהריב שלי עם רייבן אך אני מוכרחה להתנהג כאילו זה לא משפיע עליי כלל.
המילים שהיא אמרה מהדהדות במוחי, אני יודעת שלעולם לא היה לי חבר או זוגיות חוץ מפעם אחת מסכנה שאפילו לא כל כך נחשבת. אך זו לא אשמתי שאני מרגישה שכל בן מנצל אותי.
כל אחד ואחד מהם, מנצלים אותי עבור כסף או עבור מוניטין או עבור המראה שלי. אני לא אידיוטית, אני יודעת שאני מורכבת.
אני לא אומרת הרבה, אך כשאני אומרת אני יכולה להיות רעה. הרבה אומרים שאני סנובית, קרת רוח, כלבה שאוהבת כסף. ובכן, זה לא שקר מוחלט. אבל יש בי הרבה יותר מזה.
כולם מתחנפים אליי עבור הכסף שלי, וכרגע מתחנפים אליי יותר מהכל כאשר יודעים על הנשף שעומד לקרות. כל אחד ואחת רוצים להיות מוזמנים. ואני מבינה את זה,
מי לא ירצה להיות מוזמן לנשף של ג׳וליאנה ג׳ונסון? השם שלי הוא יותר מסתם שם, הוא מעיד על מי שאני. וכן, אני כלבה שאוהבת כסף. אך אני גם מסוגלת להרוס לאנשים את החיים עם הכסף הזה. אז כדאי להם לשים לב לצורה שבה הם מדברים אליי.
ראיתי בזווית העין שלי בלונדינית שהולכת עם רייבן, אך רייבן לא נראתה מעוניינת בשיחה, היא הייתה שקועה בטלפון שלה.
אלוהים אני דואגת לה. אך אני חושבת שכדאי לי להבין מי הוא הבחור המסתורי שרייבן מדברת איתו לפני שאשכנע אותה להפסיק. ואצטרך לעשות את זה בדרך שלי, בדרך יצירתית.
״רייבן!״ מיד קמתי מהספסל וקראתי לה. בפעם הראשונה מבין כמה ימים, היא הרימה את הפרצוף שלה מהמסך, הוא דבוק לשם. ״ממ?״ היא ענתה כשדי נפנפה אותי. ״אפשרי שנדבר?״
״בסדר.״ היא נפרדה לשלום מהבלונדינית שהייתה איתה. ״אני לא רוצה שנריב על שטויות כמו בנים, אפשר לפתוח דף חדש?״ היא חייכה אליי והנהנה. ״אפשר, אני שמחה שהעלת את זה, התגעגעתי.״
״את רוצה לספר לי עליו?״ וזו הדרך שלי לגלות עליו יותר. ״סוף כל סוף את שואלת!״ היא סגרה את הטלפון שלה לאחר ימים שהייתה דבוקה אליו.
״קוראים לו תיאו. הוא לוהט! אני אוהבת כל דבר ודבר בו. אסור שההורים שלי ידעו, או שאני מתה.״ הקשבתי למילים האלו יוצאות מהפה שלה, החרדה אכלה אותי מבפנים. אני לא טובה בלשמור סודות, אפילו לא קצת.
״תבטיחי לי שלא תספרי, בבקשה ג׳וליאנה.״ היא הסתכלה עליי בעיניים גדולות ומתחננות. ״אני לא אספר, תסמכי עליי. אני פשוט חושבת שזה רעיון מזעזע רייבן.״
אני באמת חושבת כך. אני חושבת שאנחנו לא צריכות להתעסק עם בנים שכאלה, למען האמת, אני יודעתשאנחנו לא צריכות להתעסק עם בנים כאלה.
״את לא צריכה להתערב בזה, רק תהיי חברה תומכת ותקשיבי למה שיש לי להגיד. נאנחתי. אני אשתוק הפעם, זה לא שהיא תקשיב לי.
זה לא שהיא אי פעם מקשיבה לי, זה לא שהיא אי פעם מספרת לי יותר מדי, רק שמתחשק לה.
