״את צריכה ללכת לישון״ ליאם לחש,
״אני יודעת״ נאנחתי ונשכבתי במיטה, השעה הייתה כבר ממש מאוחרת אבל עדיין לא הצלחתי להירדם,
ליאם כבר הלך לישון ואני.. שיחקתי עם הברזל של המיטה, היה שם מסמר רופף.
לפתע ראיתי, גבר עומד לפניי, אך לא יכולתי לראות מי זה בגלל המסיכה השחורה שהייתה על פניו.
נשמתי נעצרה שהבחור ההוא נשכב לצידי במיטה וחסם את פי עם ידו הקפואה.
״את תהיי בסדר, פרינסס״ הוא לחש באוזני וישר שפתיו קפצו בהתלהבות על צווארי, מנשקות בלהט, ידו ירדה מפי לכיוון מותניי.
״תפסיק, בבקשה״ לחשתי וניסיתי לדחוף אותו עם ידיי, הבחור פשוט לא זז.
״אני לא חושב ככה, ידיו ירדו עוד למטה, מלטפות את יריכיי הפנימיות.
נאבקתי בו כל כך חזק, ״ככל שתאבקי בי יותר, יהיה לך פחות כוח לאחר כך״ שמעתי אותו מדבר.
התחלתי לבכות, שום קול לא יצא, ״אני מתחננת בפניך״ לחשתי וניסיתי לצאת מאחיזתו או לפחות לנסות להוריד לו את המסיכה.
לא חשבתי, לקחתי את המסמר החלוד וכיוונתי לראשו של התוקף, הוא התכווץ בחוזקה וברח, שרטתי את פניו.
״תתעוררי סאנשיין״ שמעתי קול מוכר.
פתחתי את העיניים באיטיות וראיתי את ליאם עומד לפניי עם ידיים שלובות וחיוך מתנשא.
אני לא מהבנות האלה שקשה להן לקום בבוקר, בדרך כלל אני קמה בקלות אבל לא הייתי מתנגדת לעוד כמה דקות של שינה לאחר הלילה הנוראי שהיה.
התרוממתי בזהירות מהמזרן הרעוע.
״בואי״ הוא לחש וקרא לי לעמוד.
השער של התא היה פתוח ״מה..?״ התחלתי לשאול אך ליאם קטע אותי בחיוך.
״בבוקר, מחמש עד עשר בערך השערים פתוחים, את יודעת כדי להתקלח וזה..״
״אז למה אנחנו בעצם ערים?״ שאלתי אותו בלחש.
״עם כל האסירים שיש פה, את עוד תודי לי. את לא נראית לי אחת שמתקלחת מול אחרים, חוץ מזה אחרי המפגש שלך עם הבנות אתמול, אני לא חושב שכדאי שהן יראו אותך עירומה״
הנהנתי אליו ועקבתי אחרי צעדיו למקלחות.
לא היה שם אף אחד, למזלנו.
״רגע-״ שאלתי את ליאם ״- המקלחות הן של הבנים ושל הבנות ביחד?״
ליאם נאנח ״כן, הסוהרים כל כך מטומטמים שהם לא מבינים שהאסירים מנצלים את זה בשביל עצמם. אם את יודעת למה אני מתכוון..״ הוא קרץ.
לצערי הבנתי אותו.
הלכתי למקלחת הכי חיצונית, כדי שאוכל כמה שיותר להסתיר את עצמי, לא שזה אפשרי.
הורדתי את החולצה ואחריה את שאר הבגדים ונכנסתי פנימה.
המים היו חמים, ההרגשה המוכרת היחידה במקום הזה.
סיימתי להתלבש, מצחצחת שיניים עם המברשת שקיבלתי אתמול בלילה ומסרקת את שיערי עם אצבעותיי.
״תודה ליאם״ הודתי לו וראיתי שהוא בדיוק סיים להתקלח גם, שיערו היה פרוע וידיו היו רטובות.
פתאום נשמע צליל כבד, משתק וחזק. ממש.
שמתי את ידיי על האוזניים שלי ועצמתי את עיניי בחוזקה.
ליאם רק צחק לתגובה שלי, ״מה זה?״ שאלתי שסוף סוף הצלחתי לחזור לשמוע.
״זה השעון המעורר החדש שלך״ הוא חייך.
״תראי, אני צריך לדבר עם אחד הבנים פה, תחזרי לתא טוב?״
הנהנתי והלכתי, זאין כבר היה ער שבאתי, גבו החשוף היה מופנה עליי והוא בזריזות לבש את חולצתו הלבנה.
שזאין הסתובב ישר הלכתי למיטה שלי, שלא יתפוס אותי בוהה בו או משהו. אבל הדבר הבא באמת השאיר אותי חסרת מילים.
שריטה ארוכה נמתחה על פרצופו והוא הסתכל עליי עם מבט רצחני.
אותה השריטה שעשיתי עם המסמר בלילה.
״זה היית אתה״ לחשתי בוודאות.
חיוך קליל התפרש ״אני לא יודע על מה את מדברת לאב״ הוא ליקק את שפתו התחתונה.
אוי אלוהים.
YOU ARE READING
LOCKED UP
Fanfictionהוא היה אכזר. הוא היה אלים. והוא גרר איתי למטה איתו. -ONE DIRECTION- •שימוש בשפה גסה• •תכנים מיניים• || קריאה מהנה || *הקריאה על האחריות שלכן*
