LOCKED UP

קרועה

״אסירים, אנא התייצבו בעמדות העבודה שלכם״ קול גבוה ונשי נשמע מהכריזה.

דפקתי על דלת לבנה שמעליה היה שלט שחור ׳פקד ראשי׳.
״כן?״ קול עבה נשמע מתוך החדר.
נכנסתי, ניצבת מול אדם שאני מניחה שבן 25 בערך.
הפקד הראשי הוא האחראי על הכלא וחוץ ממנו יש את הפקדים המשניים ואת הסוהרים כמובן.
לכל אסיר יש פקד שמותאם לו, אותי ציוותו לאותו
פקד ראשי.

״מאדי גריי״ הוא קרא והעליתי את ראשי לעיניים החומות שזהרו בפניו.
״שבי״ הוא חייך.
״מר טומלינסון״ התחלתי, קוראת את שמו מתוך התווית שהייתה לו על השולחן.
״אמרו לי שאני צריכה לעבוד בסדנה כלשהי״.
״כן״ הוא חייך ובדק בכמה טפסים.
״אלקטרוניקה, מחסן 6״ הוא מילמל וצפה בי מתקדמת לכיוון הדלת.

מחסן 6. מחסן 6. חזרתי על כך במוחי.
בחיי המקום הזה כל כך גדול.
יצאתי החוצה פונה לכיוון שמונה מחסנים ששכנו ליד קיר.
נכנסתי במהירות למחסן שאני צריכה להיות ונתקלתי באיש, קרוב לוודאי בן חמישים, שיערו היה חום בהיר שמתקרב לאפור ועיניים שחורות, הוא היה לבוש במדים של סוהר, אז הבנתי שהוא האחראי שם.
״את החדשה לא?״ הוא שאל בחיוך.
״מאדי גריי״ הנהנתי לתשובה.
״יקירה, קראי לי דין, בואי אני אראה לך איפה להיות״

את השעה האחרונה העברתי בניסיון להפעיל את המנורת שולחן שעבדתי עליה.
כל כך הרבה חוטים שהמוח שלי כמעט התפוצץ.
״תתארגנו, חוזרים חזרה לתאים״ דין קרא והפנה את ראשו החוצה.
העבודה פה היא לא מה שחשבתי בכלל, בעיקרון כל מוצר חשמלי שהתקלקל בכלא, אנחנו צריכים ללמוד לתקן אותו. וזה לא קל כמו שזה נשמע.

״היי דול פייס״ קול נשי נשמע מאחורי.
הפניתי את ראשי, רואה את אותה בת עם שיער שחור שראיתי ביום הראשון שהגעתי לכאן, אבל הפעם היא הייתה בלי כל החבורת בנות שליוותה אותה.

״לא הצגתי את עצמי כמו שצריך, לפני כמה ימים.
כריס״ היא הוציאה את ידה.
״מאדי״ הושטתי את ידי לכיוונה, מציגה את עצמי בפעם המאה היום.
היא לקחה את ידי וקירבה אותה לפיה, מעבירה נשיקות קטנות עם שפתיה ומחייכת שהיא רואה את מבטי עליה.
״אני אשמח אם תבואי אחרי זה לתא שלי, אני אעשה אותך מאושרת מאוד״ הקול שלה צרח חושניות והיה ברור לי על מה היא מדברת, אבל אני רק מהנהנת כדי להפסיק עם השיחה הזאת.

״היי מאד, איך היה?״ ליאם שאל ברכות שנכנסתי לתוך התא.
״היה בסדר, אני מניחה״ לחשתי אליו והתיישבתי על המיטה.
שניה לאחר מכן, זאין נכנס, השריטה הטרייה על פניו מסמנת לי שהבן אדם הזה הוא רק צרות. אני לא צריכה עוד צרות.

״מאדי, טומלינסון קורא לך״ השומר שהשגיח עלינו קרא.
לקחתי מבט חטוף לליאם שהיה כתוב על פניו שהוא לא יודע מה קורה.
יצאתי משם שעיניי עקבו אחרי אותו שומר.
עברנו במסדרון בין כל התאים, בזמן שהאסירים דופקים על שער הברזל וקוראים הערות מיניות לכיווני. (כולל אסירות)

הלכתי בעקבותיו של השומר שמשום מה הלך מאוד מהר, עד שלפתע שתי ידיים תפסו אותי מאחורה ומשכו אותי לכיוון קיר אחורי שהיה שם.
כל כך נבהלתי עד ששום קול לא יצא מפי.
שניה לאחר מכן הוצמדתי לקיר בטון קשיח ששתי ידיי בצידי ראשי מוחזקות על ידי.. לא. זה לא יכול להיות.
״הארי?״