לא התוכנית

לא התוכנית- פרק 2

קמתי בבהלה בחמש בוקר עם האנגאובר במיטה שאני לא מכירה.
נזכרתי באירועי אמש וחטפתי בהלה וכאב הראש שלי רק החמיר.
ולידי היה גבר, אית׳ן? טוב לפחות זכרתי את שמו של הסטוץ שלי, לא שזה יעזור כי אני יוצאת מכאן ברגע זה.
הרמתי את בגדיי מהרצפה והתלבשתי בשקט ויצאתי מהדירה שלו, אם אפשר לקרוא לזה בכלל ככה, יותר כמו ארמון.
התגנבתי בשקט ויצאתי לבסוף מהדירה שלו. ירדתי במעלית וסוף סוף הגעתי לרחוב, רק בלי דרך להגיע למלון שלי.
התקשרתי ללילי והתפללתי שהיא תענה ולבסוף אחרי שישה צילצולים היא ענתה.
״לילי?״.
״ליז? השעה חמש בבוקר, למה את מתקשרת?״.
״לילי ברחתי מהבית של ההוא מהמועדון״.
״הוא עשה לך משהו?״.
״לא״
״בסדר, מה את צריכה ומה קרה?״.
״אני לא מחפשת כרגע משהו רציני וזה סך הכל סטוץ, ואם את יכולה אשמח שתבואי לקחת אותי, אני שולחת לך מיקום״
״בסדר ליז, אני בדרך״
היא אמרה וניתקה את השיחה.

ותוך 20 דקות היא אספה אותי.
״ליז פעם אחרונה שזה קורה״.
״סליחה לילי, אני באמת לא יודעת מה חשבתי לעצמי, כנראה כל הקטע הזה של לילה ראשון בניו יורק״.
״הכל בסדר ליז, הבאתי לך כדור לכאב ראש, תקחי.
להסיע אותך למלון?״.
לקחתי את הכדור ובלעתי אותו עם מים שהיא נתנה לי.
״כן בבקשה, יש לי את הראיון עבודה היום ואני חייבת להתארגן״
אמרתי ובכך היא התחילה את הנסיעה.

אחרי נסיעה של 10 דקות הגענו למלון שלי.
״תודה לילי, אני חייבת לך״.
״הכל טוב ליז, רק אל תעשי דברים שאת מתחרטת עליהם אחרי״.
״סגרנו״ אמרתי ובכך יצאתי בריצה מהאוטו בתקווה להשיג קצת שינה לפני הראיון.
תוך דקה כבר הייתי במיטה שלי ושמתי לי 20 שעונים לשעה 7:00.

והנה באופן פלא עדיין לא קמתי ב7:00, זין עם השעון הזה.
קמתי בבהלה בשעה 8:00 כשהראיון נקבע ל8:45 וזה נסיעה של 25 דקות באוטובוסים.
קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן הכי מהר שיכולתי.
נכנסתי להתקלח אחרי כל הלילה הזה, שרק עכשיו הורדתי את האיפור.
אחרי שיצאתי שמתי גופיה שחורה ומכנס מחויט בצבע אפור כהה, בשילוב עם נעלי עקב שחורות.
סידרתי מעט את שערי, ולקחתי את התיק השחור שלי ששמתי בו את כל מה שהייתי צריכה.
הבנתי שאין לי זמן אז החלטתי לקחת איתי תיק איפור ולהתאפר באוטובוס ויצאתי מהמלון, לא מספיק אלגנטית בשביל גודל התפקיד.
מנהלת בכירה שעוסקת בשיווק.

רצתי לתחנת אוטובוס ובמזל הספקתי להגיע לאוטובוס שהייתי צריכה.
תוך 10 דקות ירדתי ממנו והחלפתי לאוטובוס אחר שגם במזל רב הגיע ישר ועמד בזמנים.

בשעה 8:42 עמדתי מתחת לבניין גבוה בצורה קיצונית, לפחות 50 קומות אם לא יותר.
״היי אני פה לראיון, ליזי רוברטס״.
״כן, המזכירה של הבוס מחכה לך, קומה 43, בהצלחה״ היא אמרה ותוך רגע רצתי למעליות בתקווה להגיע בזמן.