The abandoned castle

ההורים

נקודת מבט:קאי
טוב לא ציפיתי שזה היה ככה אבל גם ככה אפשר לעבוד.
אהה נכון אתם לא יודעים מה קרה אז בוא נלך אחורה.

לפני שעה
"מה אתה חושב שהולך לקרות?" דניאל שאל אותי "אני רוצה לעבור בשלום" עניתי "כולנו או במקרה שלנו שניי" אמר חזרה אנחנו כבר הולכים דרה וחצי ורק עכשיו רואים את הדלת....
"מוכנים?" שאל מיקה "לא" ענה דניאל "גם אני אוהב אותך דני" אמר מיקה ונישק את דניאל על הלחי, באותו רגע הדלתות נפתחו חושפו גבר ואישה בשנת 40 לחייהם "דניאל קאי תכירו אילו ההורים שלנו" אמר סבסטיאן בקול רגוע "שלום לכםם אני זואי אמא של האלפא שם והזבל שם" "אמאאאאא" "שוש מיקה אני מדברת" "אבל את מביכה אותי" "אני אמא שלך שלא תעז להגיד לי את זה שוב!" אמרה בקול סמכותי "בקיצור אני זואי וזה בעלי דרק אני כל כל שמחה להכיר את המיועדים של הילדים שלי" אמרה עם קצת ההתרגשות "אנחנו מאוד שמחים להכיר אותכם" אמרה בעלה של זואי המכונה דרק "בואו נלך לאכול אני בטוחה שאתם רעבים אחרי הנסיע לפה" אמרה והתחילה ללכת.
באתי ללכת כשסבסטיאן תפס את ידי ומשך אותי לתוך חיבוק וקלה אותי בתוך ידיו "מה אתה חושב שאתה עושה!" צרחתי מהבעלה וכעס "אתה לא יכולה פשו-אממ אמממממ" הוא מנשק אותי כאילו אני בובה! איזה חוצפה "אהההבהההאממממ"  "קאי אתה ממש נהנה אה?" שאל דניאל בטון מרושע ורוע בעיניים "אאה טרמחג טגמגגיחצי" נסעתי לעקוץ את דניאל בחזרה אבל הפה שלי קצת תפוס!
דייייייי! דחפתי אותו כיסא וצרחתי "אני נשבע באלוהים מי אתה חושב שאתה לנשיקה אותי בלי רשות!" הוא היה בשוק! "האלוהים יישמר" מלמלתי "הכל בסדר שמעתי צעקות? " שאלה זואי "הכל בסדר אמא! " צעק מיקה צוחק על הסיטואציה "אני הולך לחדר" החריז הפושע והלך מפה.
"טוב אז מה אוכלים?" שאל דניאל "אני יכול לאכול אותך" פירלטט(אין לי מושג איך כותבים את זה😭) מיקה "אני יכול להרוג אותך" ענה חזרה דניאל "בואו מתוקים שלייי" צעקה זואי.
"מה אתה עושה היא מדברת עליי ועל קאי" אמר דניאל ברגע שראה את מיקה מתחיל ללכת "אבל בייבי איך אני יכול להיות רחוק ממך?"
ייבב מיקה "עם יצלחתה כל חייך אתה תצליח עם עכשיו" ענה דניאל וגרר את עצמו ואותי למקום הרעש, המקום הזה יותר גדול מכול בדירה שלי! הוא סגר את הדלת על מיקה בפרצוף! ליטרלי בפרצוף! "דניאל אני סולח לך כי אתה אהבת חיי וכי יורד לי דם מהאף"
"תיחנק זבל" צעק דניאל בחזרה "איזה חמודים אתם מזכירים לי אותי ואת דרק שהכרנו" אמרה זואי מנגבת דמעה "את פגעת פי יותר מי זה" מלמל דרק "אמרתה משהו מותק" זואי הסתובבה באיטיות לבעלה "דניאל וקאי האם אתה יכולים ללכת מחוץ לחדר בבקשה?" "ברור!" ענה דניאל וגרר אותו ואותי החוצה, הסתכלתי על דרק ברחמים ומלמלתי "בהצלחה " לפני שהדלת נסגרה ראיתי את דרק שולח עליי מבט מלא משמעות וחיבה.
ברגע שהדלת נסגרה התחילו צעקות "מה קרה? " בחיים שלי לא צעקתי ככה "אגמיגגחבעביג"
קפצתי על דניאל ונפלנו ביחד לרצפה "אלה ירח יקרה אתם בסדר?" שאל הזבל "מה נראה לך?" ענה דניאל "בא הולכים קאי" הרים אותי סבסטיאן ותוך שניה הייתי על הכתף שלו "לאן בדיוק?" "להזדווג מותק" "אהה או-.... מה?"
שאלתי "אני הולך לגרום לגוף היפה שלך להחזיק את ילדי" "מה לא!" "מצטער בייבי אבל אתה חייב" הוא הניך אותי על הרצפה "איפה אנחנו?" שאלתי "אנחנו בחדר של התינוק או תינוקת שאתה הולך לשעות" "אני לא רוצה להיות אמא או אבא כל מה שאני רוצה הוא לחזור לחיים שלי סבסטיאן" עניתי בקול רציני "אני מצטער קאי אבל אתה שלי ואתה לא רוצה להבין את זה, בסופו של דבר אתה תחיי פה לא משנה מה" "אבל אני לא רוצה.. בבקשה אל תכריח אותי" עניתי חזרה "מצטער בייבי" ענה לפני שהוא הוציא מזריק להזריק אותי אל גרוני "מה... " לחשתי "אני מצטער אבל אתה שלי לא משנה מה או מי" ענה סבסטיאן עם הקול הכי מפחיד ששמעתי בחיי "חלומות פז מיועד יפייפה שלי" אמר וצחק את הצחוק הכי מפחיד בחיי!

הצילו!

~~~~~~~~
היי מה קורה?¿
מצטערת פשוט הסיפר היה כל כך משעמם אז רציתי משהו אפל וטוב!

לילה טוב💕😙