והנה שוב, הולך וחוזר, כבר הפך לשגרה.
הולך שבא לך - חוזר כשמתאים לך.
משאיר אותי לבהות כל הלילה בתקרה.
ועמה הודעות, כמה בכי וקללות כמה מעשים טיפשיים - חיזורים אחר אהבה שכנראה קיימת רק בסרטים.
והכל זה אתה - מרכז החיים.
כמה שירים שהם זיכרונות
כמה בכי שהפך לנהרות
כמה חיוכים כשמדברים עלייך אבל בסוף הכל הפך לדמעות.
ועברו חודש, חודשיים, חצי שנה שפתאום הפכו לשנתיים.
והכל אותו הדבר -
כבר לא בקשר איתך כי ניצלת אותי בדיוק כמו שאמא אמרה.
ואת הסיפוק הריגשי שלך אני מקווה שקיבלת.
לפחות אדע שזה שווה משהו - כל ההודעות שעליי בזבזת.
