עצב תמיד היה חלק ממני, בכל שלב בחיים שלי.
בין אם זה בגן שהיו תופסים לי את הבובה האהובה עליי, בין אם זה ביסודי שלא היה לי עם מי להיות, ובין אם זה עכשיו בגיל ההתבגרות שיבחנו אותי עם דיכאון קל.
עצב זה רגש קשוח אפשר להגיד - הוא תמיד נמצא אצלנו.
אפשר להגיד שהוא גם לא תמיד רצוי.
לפעמים אנשים שוקעים בעצב, וזה בסדר, אבל ברגע שהם שוקעים לתוכו יותר מידי קשה להחזיר אותם בחזרה אל השמחה.
יש אנשים שפורקים את העצב שלהם עם אנשים, ויש אנשים שנשארים להתמודד איתו לבד.
אנשים שמתמודדים איתו לבד, אולי ישבו ויבכו בלילה במיטה, אולי ילכו לישון כדי לברוח ממנו, אולי יתעלמו ממנו.
אבל הם לא ישמו לב איך מלבכות יום אחד בלילה במיטה, זה יהפוך לשגרה קבועה שאי אפשר להיפרד ממנה.
עצב זה רגש שלא תמיד מצליחים להסביר - לפעמים הוא בא בלי סיבה בכלל, לפעמים יש סיבה שאי אפשר להסביר.
קטע כתיבה שלישי שאני מפרסמת!
תכתבו לי מה אתם חושבים
