הגברים שלהן- אהבה חדשה#1

PART 10

גיא-
אנחנו כבר בערך שעה יושבים על הפופים חסרי אונים, לא מצאתי דבר שיכול לעזור.
לבסוף החלטתי להקליל את האווירה מעט עד שאדע מה לעשות, כי ים נראת לחוצה ואני רוצה להרגיע אותה. משהו בי רוצה אותה רגועה, שתסמוך עליי.
גם אם לא אצליח למצוא פתרון לצאת מכאן, מקסימום נחכה עד הבוקר. זה לא כזה נורא.
מזל שהצטיידתי בחטיפים.
״היי, ים?״ לחשתי בקול צרוד, מלקק את שפתיי היבשות. ״כן, גיא?״ היא החזירה, הבטתי בה לרגע, היא בוהה בעמדת ספרים שמולנו וראשה מוצמד לברכיה. נאנחתי והבטתי באותו הדבר.
״אני לא חושב שיש לנו ממש מה לעשות עכשיו.״ אני ממלמל ומשעין את ראשי אחורה על הקיר.
״זורמת לשחק איזה משהו?״
״לשחק?״ היא שאלה ויכולתי לנחש שהיא מכווצת גבות. ״במה?״
״משחק שאלות.״ אני עונה.
״אני אתחיל. למה לא החלפת שותף?״
״למה שאחליף?״ היא שאלה בטון מבולבל והבטתי בה, היא עשתה את אותו הדבר ובלעתי את רוקי כשיצרנו קשר עין. ״הייתי זין אלייך, לא תרמתי לעבודה, במקומך הייתי מחליף עוד בריב הראשון.״
אמרתי בגיחוך.
״לא הייתי מחליפה אותך.״ היא פלטה והרמתי גבה, מביט בה מאדימה לאט-לאט.
״כאילו, בתור שותף ל..לעבודה. לא הייתי מחליפה אותך.״
״למה?״ שאלתי, מעביר את ידי בשיערי הרטוב מזיעה.

״בכנות?״ היא הביטה בי וגיחכה, טלטלה את ראשה ולבסוף ענתה. ״לא יודעת.״
״לא יודעת?״ חזרתי אחריה והיא המהמה.
״המצפון שלי לא הרשה לי.״ היא ענתה לבסוף.
״ראיתי אותך, כעוס ומוטרד ולא ידעתי למה.
לא רציתי להחליף שותף, רציתי שתקבל איתי את המאה, אבל רציתי ללחוץ עלייך, כדי שתבין שאם נעבוד ביחד, נצליח.״
״וואו.״ זה כל מה שהיה לי להגיד. בנות בכללי כמו נועה נגיד, או כל סטוץ׳ אחר שהיה לי בחיי, כמוני, הייתה מעוניינת רק בסקס.
בחיים לא היו שיחות נפש, או לפחות כמה מילים.
בחיים הן לא באמת חשבו עליי, אולי גם אני לא עליהן, אבל טוב להרגיש.. להרגיש נאהב.
לפחות קצת.
״אפשר לשאול אותך משהו?״ היא שאלה פתאום והנהנתי. ״כל מה שבמחשבות שלך.״
״למה.. למה בהתחלה כשנתקענו כאן, הצעת להתקשר לחברים שלך, ולא ל.. הורים שלך?״ היא שאלה בשפתיים רועדות, מרגישה שזו נקודה רעה.
הורידים שלי החלו לבלוט ונעלתי את לסתי, מעביר את ידי בשיערי ובולע רוק.
״סליחה אם.. עזוב. סליחה, זה לא ענייני.״ היא אמרה כשהביטה בי מאדים כשהזכירה את ההורים שלי.
״לא,״ טון קולי היה נוקשה, אבל ניסיתי ככל יכולתי לרכך אותו. ״זה בסדר.״ המשכתי. ״אבא שלי ב.. בחופשה. הוא חוזר עוד יומיים, הוא יבוא לצפות בי משחק. כאילו, יש מצב.״

״הו.״ היא ענתה והנהנתי. ״אה-הא.״
״ו..ואימא שלך?״ היא שאלה, בבירור מנסה להכיר אותי, להבין אותי, אבל אף אחד לא יבין. לעולם.
״מתה.״ עניתי בפשטות, לא טורח להביט בה.
״שיט. סליחה, גיא. אני מצטערת.״ היא נלחצה והניחה את ידה לפתע על ידי, מלטפת אותה כהרגעה וגורמת לי להביט בה בבלבול. כשהבטתי בה, היא נלחצה והזיזה את היד. ואני הצטערתי על זה.
״אל תצטערי.״ נדתי בראשי וקמתי ממקומי.
״תשתי משהו, תאכלי, ים. יש סיכוי שיש לילה ארוך.
אני אלך לנסות לחפש אינטרנט.״ החלפתי את נושא השיחה. היא הנהנה והוצאתי את הטלפון שלי, מתקדם בספרייה הענקית ומחפש קליטה.

ים-
אני יושבת שם, חסרת אונים ומודאגת, בעוד גיא ממשיך לחפש קליטה. אני חושבת שהוא ככה כבר חצי שעה. ״יש!״ הוא צועק פתאום וגורם לי לפקוח את עיניי בבהלה. כמעט נרדמתי כאן.
״מה קרה?״ נעמדתי והרמתי את התיק על גבי, מתקדמת לכיוון מקור הקול שלו, הוא מוצא אותי ומחייך חיוך רחב ואלוהי, ובלי שאני מספיקה לעכל, הוא מושך אותי לחיבוק מאושר.
בהתחלה רעדתי פשר מגעו, אבל אז אוטומטית התמסרתי לחיבוק שלו וליטפתי את גבו.
אך אחרי כמה שניות שגם הוא עיכל את המעשה שלו, הוא התנתק ממני במהירות.
״יש.. יש קליטה.״ הוא משיב ומגחך במבוכה.
״תתקשרי לעמית?״
״אתקשר לאבא שלי. הוא שוטר, הוא בטח ימצא דרך להוציא אותנו מכאן.״ הוא הנהן והוצאתי את הטלפון, במהירות מחייגת את המספר של אבי.
צלצול ראשון- אין מענה.
צלצול שני- אין מענה.
צלצול שלישי- מענה.
״יש.״ אני ממלמלת ומצמידה את הטלפון לאוזן.
״ים? ראבק, ילדה, איפה את לעזאזל? לא עדכנת, לא חזרת, לא ביקשת טרמפ-״
״אבא, מבלי לשים לב אני ו..״ קטעתי את עצמי.
״אני, נתקעתי בספריה.״
״לא היית עם החברה שלך? איך לעזאזל נתקעתן?״ הוא התחיל לתקוף בשאלות.

״כן.. אני.. אה.. היא הלכה באמצע, ואני נשארתי ללמוד וכנראה חרשתי. בבקשה תוציא אותי מכאן, אבא. אני מותשת ומפוחדת כאן.״ מלמלתי ושמעתי את הגיחוך של גיא, וסימנתי לו עם ידי להיות בשקט.
״הבוס שלי שחרר אותנו לפני שעה כבר, מותק.
סעמק.. אני אמצא מה לעשות, תתאפקי קצת, בסדר?
אני מגיע.״
״טוב אבא, ביי.״ ניתקתי את השיחה והבטתי בגיא.
״הוא יראה אותי.״ הוא אמר ישירות.
״הוא לא.״ הנדתי בראשי. ״אתה.. אה.. תתחבא כשהוא יגיע וכשנלך תצא או משהו, בסדר?״
״למה את מסתירה אותי?״ הוא גיחך וכבש את חיוכו היפהפה. ״אתה לא מבין,״ אני מלקקת את שפתיי היבשות. ״אבא שלי היה נועל אותי בחדר לחודש אם היה יודע שנפגשתי איתך, לבד, בלי לספר לו בכלל.״

טוויסט בעלילה🥲 אני מניחה שציפיתם לנשיקה קטנה, או אולי לא קטנה. אבל איך הספר יהיה מעניין אם הוא יהיה כזה צפוי? אבל אני מבטיחה שזה יקרה, בקרוב. העניינים רק מתחילים להתחמם, והדרמה ממשיכה, אני יודעת שאמרתי שהפסקתי עם המטרה אבל אני עדיין אשמח אם תלחצו על הכוכב שלמטה
ותגיבו משהו. זה עוזר לספר להתפרסם🩶