הגברים שלהן- אהבה חדשה#1

PART 2

גיא-
הממוצע שלי בספורט הוא מאה בכל שנה, ואני לא רוצה שיהרס בגלל ילדה שפגעתי בה. אני מגלגל עיניים ומתקדם אליה באיטיות בעוד כולם יוצאים להפסקת מים.
״את בסדר, חמודה?״ המורה אילנית שואלת את ים.
״זה כואב ממש?״
״המורה, תרשי לי?״ שאלתי והנחתי את שני ידיי על מותניי. ״תהיה עדין, גיא.״ היא הזהירה לפני שהלכה.
התכופפתי לגובה הילדה המסכנה ונאנחתי כשראיתי את רגלה מדממת מהשפשוף ואת לחייה האדומות.
״שיט.״ הרשתי לעצמי ללטף את לחייה ולבחון.
״לא בכוונה, היית צריכה להסתכל על המשחק.״
נאנחתי כשמבלי להסס, עזרתי לה להתרומם והרמתי אותה בתנוחת כלה. ״מה אתה עושה?״ היא שאלה נלחצת.
״תירגעי.״ הופתעתי מהמשקל שלה, אני מרגיש כאילו אני מרים נוצה, היא לא כבדה כלל. ״אני לוקח אותך לחדר האחות, הרגל שלך מדממת.״
״ת..תודה.״ היא מלמלה וגנחה בכאב.
״שיט.״ מלמלתי לעצמי כשהגענו לחדר האחות שלא נמצאת היום והנחתי אותה על מיטת החולים הלבנה.
״תשכבי שם. אנקה לך את הפציעות ברגל.״ העברתי את ידי בשיערי וחיפשתי בעיניי נייר, כשמצאתי, הרטבתי אותו קצת וניגשתי לקחת כיסא ולשבת צמוד למיטה.
״זה יכאב.״ הזהרתי והיא הנהנה בהיסוס, שרוולי הטייץ כבר היו מורמים, לכן הנחתי את הנייר הרטוב על דמה ושמעתי ממנה אנקת כאב. ״פאק. את רוצה שאמשיך?״
״אה, כ..כן.״ היא מלמלה והנהנתי. המשכתי לשטוף את דמה בזהירות, מתעלם מכמה גניחות כאב שלה. לפתע ידה תפסה בקפוצ׳ון שלי, אוחזת בו בחוזקה ואני משער שזה מפני הכאב העצום. לכן החלטתי להתעלם ולהמשיך עד שניקיתי את רוב הדם. ״סיימתי.״ לפתע ההבנה נפלה עליה ובמהירות היא שחררה את אחיזתה. אני רק גיחכתי ונעמדתי. ״הלחי שלך אדומה, כואב לך גם שם?״
״לא.. תודה. לא היית צריך.״ היא התיישבה במיטה.
״אני יודע.״ עניתי בפשטות.
״אז.. למה עזרת לי?״
עוד לפני שפתחתי את פי, קולה של נועה נשמע.
״בייב, מה אתה עושה כאן? אתה אמור לשחק מחניים.
ולמה אתה עוד עם הקפוצ׳ון? השרירים שלך חייבים להיחשף.״
גלגלתי עיניים והסתובבתי אליה. ״אני אחליט מה לחשוף ומתי, נועה. עזרתי לילדה שפגעתי בה. לכי.״
״היא יכלה להסתדר לבד.״ היא רקעה ברגליה ונכנסה לחדר האחות. ״היא סתם מחפשת צומי.״
לא כל אחת כמוך, נועה. הסתובבתי חזרה לים.
״סורי על זה, תסתדרי מכאן?״ שאלתי באדישות ותחבתי את ידיי בכיסים.
״אה, כן.״ היא מלמלה ושפשפה את מצחה.
״רואה?״ נועה תפסה את ידי ברכושניות.
״היא תסתדר.״
״גם אני אסתדר בלי היד שלך.״ מלמלתי ושחררתי את ידי, מתקדם חזרה לחצר בעוד נועה מדביקה את צעדיי.
אומנם זו הייתה פגיעה וטעות קטנה, אבל עם המצב שלי בבית הספר מאשימים אותי על כל דבר ואני לא רוצה שהממוצע שלי בספורט ייהרס בגלל ילדה.
ים-
נכנסתי הביתה עם תחבושת ברגל ופרצוף מאוכזב מהיום הגרוע ביותר בחיי. הכל היה גרוע. ״מי עשה לך את זה?״ לפתע קולו של אחי הגדול גרם לי לקפוץ בבהלה ולהביט בעיניו הכחולות והזועמות בעוד ידיו משולבות.
״מי עשה לי את מה?״ היתממתי בגיחוך.
״אל תשחקי אותה מטומטמת, ים.״ הוא נהם והתקרב אליי בצעד. ״מי עשה לאחותי הקטנה את זה?״ הוא הוסיף כשהצביע על רגלי החבושה. לפתע אימא הגיעה עם מגבת על הכתף והרגיעה את האווירה. ״שקט. רוי ישן. היי ימצ׳ו, איך היה היום, מתוקה?"
״ראבק, ים. מה הסיפור עם הרגל החבושה?״ עמית סינן בזעם וגרם לאימא להביט ברגלי. ״אוי, מתוקה. מה קרה?״
״שום דבר.״ משכתי בכתפיי באנחה. ״נפלתי כמו מטומטמת בשיעור ספורט והבכתי את עצמי מול כולם.״ הורדתי את הקטע שבו פגעו בי עם כדור, כי בין אם זה בטעות ובין אם לא, אחי לא ירגע. ״וזה הכל?״ אחי התעלם.
״כן, עמית. זה הכל.״ אישרתי בשקר.
״אוי, מתוקה שלי. זה ממש כואב?״ אימא שאלה והתקרבה לנשק את ראשי. ״לא, אימא. זה כמעט עבר.״ עניתי בחיוך מאולץ. ״יופי, חמודה. בואי לשולחן האוכל, הכנתי פנקייקים.״ היא חייכה ונעמדה לצד עמית שנראה חשדן.
״עמיתי, מעכשיו הכנתי לך תיק גדול לבסיס החדש עם כל מה שאתה צריך, שוטר-חייל מג״ב שלי.״ היא נישקה את לחייו והשתמשה בתפקידו בצבא ככינוי.
״אימא, תירגעי.״ הוא גירד בעורפו במבוכה.
״התחלתי צבא לפני שנה, רק עברתי בסיס.״
החלטתי להשאיר את השניים לדבר והתקדמתי לכיוון המטבח. עדיין מובכת מהבושות שהיו לי בבית הספר.

וואו. היי אחד גדול, יפות. אני רוצה להסביר משהו כדי שהכל יראה הגיוני. כשגיא פגע בה עם כדור הוא פגע בפניה, אבל כשהיא נפלה הרגל שלה השתפשפה חזק ולכן דיממה. מקווה שהכל ברור. אשמח אם תדרגו את הפרק ותרשמו הערות/עצות כדי שאדע מה אני צריכה לשפר ומה תרצו לראות. כל דעה מתקבלת🩶

המטרה בשביל שהפרק הבא יעלה-
12 דירוגים ו7 תגובות.
תוכלו להצליח בזה, נסיכות?🫶🏼