"לא בבקשה לא" ריה צורחת שהוא מחזיק בה
אני לא מצליחה לזוז לדבר איתה "תעזוב אותי" היא מתחננת שהוא מתחיל להוריד את בגדיה לא יכול להיות שהוא פשוט יעשה את זה
"מיה בבקשה תעזרי לי" היא צורחת לכיווני
ואני לא מצליחה לזוז
אני רואה שהחיוך שתמיד על פניה לא נמצא שם
אני מנסה לצרוח ולעזור לה
"מיה" היא אומרת לי בקול שקט
"מיה" היא שוב אומרת
"מיה תתעוררי" אני פותחת עיינים
"מיה" אני מתנשפת ומסתכלת על ריה ועוד נערה נמצאת שם ליידה מעליי שאני שוכבת על רצפת השירותים
"מה קרה?" שאלתי בבילבול
"היה לך סיוט מיה"
"על מה חלמת?" הנערה שאלה
"חלמתי.. חלמתי שהוא לוקח אותך ריה שאת קוראת לי ואני לא יכולה לעזור לך שלוקחים לי אותך"
ריה מחבקת אותי "אל תדאגי בחיים לא יקחו לך אותי, אנחנו כמו שיער ומסטיק בחיים לא יפרידו בניינו" היא מחייכת עליי
כן זאת עדיין אותה ריה
אחרי שאני מסתדרת אנחנו יוצאת לחדר וכל הבנות עדיין ישנות "מה השעה?" אני שואלת אותן "עכשיו ארבע אנחנו אמורות לקום רק בשבע" הנערה עונה "לפחות זה קרה עכשיו לא שכולן ערות" ריה הוסיפה
"איך הגעתי לשירותים? אני לא זוכרת" שאלתי אותן
"את התחלת לרעוד ולמלמל שמעתי את זה והתעוררתי עשית הרבה רעש ושמעתי קולות מבחוץ אז הערתי את ריה כי ראיתי אתכן ביחד לפני והזזנו אותך לשירותים" הנערה אמר "תודה אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייכן" הסתובבתי על הנערה שאני לא יודעת את שמה עדיין "אני מילי" היא הושיטה את ידה האילו סתם נפגשנו ברחוב "אני מיה" השבתי
הסתכלנו אחת על השנייה ופרצנו בצחוק
"תהיו בשקט אתן עוד תעירו את כולן" ריה השתיקה אותנו "נכון אנחנו צריכות לישון לפני מחר" מילי הוסיפה והתקדמנו למיטות
"לילה טוב" אמרתי "לילה טוב" החזירו לי שתיהן
אני שוכבת במיטה כבר כמה זמן מנסה להעביר את הזמן ואני לא מצליחה להירדם המוח שלי לא מצליח לתת לי לישון
אני שומעת רעשים מחוץ לדלת כמו שמילי אמרה מקודם
אני קמה והולכת לכיוון הדלת עוברת בן כל הבנות ממשיכה לשמוע את אותם הרעשים של צעדים שקטים ונגררים
אני מציצה מחריץ הדלת וריק בחוץ רעש דלת נפתחת מסיט את מבטי לצד השני ואני רואה את הנסיך נכנס לארמון ממין כניסה סודית
הוא צולע לכיוון החדר הגדול שבהמשך המסדרון שבידו אותה הגלימה מהלילה שראיתי אותו ביער שאני כבר לא מצליחה לראות אותו מהחריץ הקטן בדלת אני מנסה לפתוח את הדלתות אך הן נעולות וכל מה שיוצא זה רק רעש חריקה קטן צעדים נשמעים בדרך עליי ואני מתכופפת מהר למקרה והוא יסתכל
"מישהי כאן?" אני שומעת את הקול שלו לוחש בשקט ואני מנסה לא לזוז ולהסתבך "מישהי כאן?" הוא שואל שוב ואני לא זזה ואני שומעת את צעדים
רק אחרי כמה דקות של שקט אני מרימה את הראשי אל החריץ בדלת ורואה את הנסיך עומד שם ומביט בעין שלי מסתכלת מהחריץ בשעשוע "ידעתי" הוא אומר ואני מסתלקת מהר למיטה בתקווה שהוא לא זיהה אותי וסתם ראה נערה
אני נשכבת על מיטתי נושמת נשימות מהירות "מה ככה תשאירי אותי כאן לבד?" הוא שואל בשקט מבעד לדלת ואני נקברת בתוך השמיכה שלי "מה שתרצי" הוא אומר ואני שומעת את צעדיו מתרחקים
עכשיו כבר עוד רגע חמש עוד שעתיים אני כבר צריכה לקום ליום בארמון להתפלל שזאת לא אני אבחר
ופאק אני ממש מקווה שהוא לא זיהה אותי
YOU ARE READING
Tasty Fire
Lãng mạn-הספר הוא שכתוב מחדש של הספר תשוקת הנסיך שירד לי מעמוד- אדריאן ווסטון: מהרגע שראיתי אותה באותו הלילה ביער עטופה בגלימה שמסתירה את גופה, אבל לא את פנייה מהרגע שפגשתי אותה את עייני הדבש השיער האדמוני המבט הדואג הקול הרך כבר אז ידעתי, ידעתי שהיא תהיה...
