"מיה" אני שומעת קול עמום שמעבר לדלת "רק עוד חמש דקות" אני מתהפכת על בטני מסתירה את האור הבוקע מהחלון
"מיה את צריכה להתארגן להיום" אימי דוחפת אותי לקום, אני מתהפכת ונמתחת על מיטתי שאימי מסדרת את שיערי הפרוע מהשינה
אני בוחנת את עייני הדבש הבוהקות והשיער האדמוני שקיבלתי ממנה תמיד נהגו להזכיר לי כמה אנחנו דומות
"ילדה יפה שלי כמה שאני אוהבת אותך" אימי לוחשת ומחבקת אותי
"גם אני אותך" כואב לי ללכת ממנה אני קשורה עלייה כל כך אבל אין לי ברירה לא נתנו לי בחירה עם ללכת
"בואי אכין משהו לאכול" אימי הרימה אותי מהמיטה שאני מייבבת בחוסר רצון להתחיל את היום הזה
"מאי הנה את" שני האחים הקטנים שלי פורצים מהחדר שלהם ומתנפלים עליי בחיבוק
רק מלפני כמה חודשים היילי המציאה לי את הכינוי,
היילי ומיילו הם תאומיים רק בני שש
מיילו הוא הגדול בשתי דקות שניהם אדמוני שיער ובעלי עייני דבש כמוני
"אבא אמר שהיום את הולכת לארמון לגור בו וללבוש שמלות ולהתאפר" היילי התלהבה ואבא הגיח מעבר לפינה עם מבט מתנצל והגיע לחבק אותי "לא ידעתי מה להגיד אני מצטער" גיחכתי בשקט "אמרת בדיוק מה שצריך"
עם כמה שאני מנסה להדחיק את זה אני יודעת מה הסיבה שאני מגיעה לארמון
אני יודעת שאותו הנסיך האכזר מחזיק שם את הבנות רק בשביל צרכיו המיניים
אני יודעת בתוך תוכי שיקח את בתוליי,
אבל אני מדחיקה אני בעצמי לא רוצה לזכור את זה אז אין סיבה שהם ידעו מזה
"בואי" מיילו מושך אותי אל המטבח ריח מותק מגיח מהמחבת שאימי מסדרת את הצלחות שאני יודעת שהכינה לכבודי
כול המשפחה ביחד במטבח מדברים כולם חוץ מסם
מאז שנודא לו שאני הולכת לארמון הוא הרבה יותר שקט ופחות איתנו הוא לא קיבל את זה בכלל. לא הדחיק ולא צעק פשוט התרחק
"אני אלך לקרוא לו" אמרתי והתקדמתי לכיוון חדרו של אחי הגדול
היום הוא כבר בן תשעה עשר עד לפני חודש הוא לא היה עוזב אותי ומגיע איתי לכל מקום אני מרגישה את זה שקשה לו
כי הוא לא כמו היילי ומיילו הוא יודע טוב מאוד ואפילו יותר ממני מה קורה שם בארמון
אבל הוא לא מדבר על זה הוא לא מדבר בכלל
אני דופקת על דלת חדרו ומחכה
אין תשובה
אני דופקת שוב קצת יותר חזק
אין תשובה
אני לא יודעת עם לפתוח את הדלת אבל ההתלבטות שלי נגמרת שאני נזכרת בזמן שאין לי
אני פותחת את הדלת בזהירות ולאט לאט נגלה מולי אחי
הוא נועץ בי את עייניו השחורות שהוא קיבל מאבי, מסרב להראות רגש
הוא אח שלי
הוא תמיד שם בשבילי ועכשיו אני צריכה למצוא דרך להיות בשבילו גם עם לי יש בעיות משל עצמי
כמו שהוא תמיד עשה
אני מתקדת לעברו והוא לא זז אפילו לא נרטע רק מבטו עוקב אחרי צעדיי "סם" אני לוחשת בשקט
אני שמה את ידי על שלו הוא לא מגיב
"אני צריכה ללכת היום, אני רוצה להיות איתך" מבטו השתנה וראיתי בו את הכאב אך עדיין נעץ את מבטו באותו
אני לא רוצה לאבד אותו תמיד היינו ביחד אני יכולה להגיד שהוא הבן אדם האהוב עליי
החלקתי את יידי על גבו מחבקת את גופו הגדול בוכה על כתפו "יהיה בסדר" אני לוחשת לו אני מרגישה מגע חלש על גבי את ידיו על גבי
המגע החלש הזה הופך לחיבוק מוחץ שראשו נמצא לצד אוזני "אל תיהי כזאת תמימה שם אל תקשיבי למשפט הערור הזה 'החזק שורד'
זה שקר חזק הוא לא הגדול או החזק יותר החזק הוא מי שהנפש שלו חזקה כי הוא יודע איך לחשוב ועל מה, להיות צעד קדימה 'החכם שורד' תזכרי את זה בכל רגע"
YOU ARE READING
Tasty Fire
Dragoste-הספר הוא שכתוב מחדש של הספר תשוקת הנסיך שירד לי מעמוד- אדריאן ווסטון: מהרגע שראיתי אותה באותו הלילה ביער עטופה בגלימה שמסתירה את גופה, אבל לא את פנייה מהרגע שפגשתי אותה את עייני הדבש השיער האדמוני המבט הדואג הקול הרך כבר אז ידעתי, ידעתי שהיא תהיה...
