אומרים לי כל הזמן שאני נראית כמו אמא מעוצבנת כשאני עצבנית.
ההתגובה שלי היא גילגול עיניים או גיחוך בדרכ, אבל אני יודעת שהם לא באמת ראו אותי עצבנית.
אני חושבת שרק פעם אחת בחיים שלי ממש התפוצצתי מעצבים, צרחתי וכזה.
עוד פעם אחת הייתי ממש עצבנית אבל זה היה כעס שקט, הכעס הכי מסוכן.
מישהי עצבנה אותי בטירוף בפעם הזאת (קיללה את החברים.ות שלי. את כולם וכולן.)
התגובה שלי הייתה משהו כמו "לא אכפת לי ממך ומהדעה שלך. עכשיו עופי לי מהפאקינג עיניים כי הן כואבות לי מלהסתכל על כיעור כמוך. וכדאי לך לעשות את זה מהר לפני שאני אתן לך סתירה."
גם רבנו וזה, אבל את השורה הזאת אני זוכרת במיוחד.
אגב, בסוף נתנתי לה סתירה.
אבל רק בגלל שהיא צחקה על השיער הארוך של פייפיי.
(פעם הוא היה יותר ארוך וזה היה לו מהמם אבל בוא הסתפר קצת בגלל שכל הזמן חשבו שהוא בת. )
טוב אני חושבת שאנסה לישון היום בשעה סבירה
