וואנשוטים חמודים של דרארי- (Drarry)

נישואים

הארי ודראקו עמדו במטבח ביתם, מכינים ארוחת בוקר בעוד שמש הבוקר החלה להציץ מבעד לחלון. הבית היה מלא באווירה חמימה ואוהבת, מלאת חיים וקסם. טדי, בן השבע, ישב על הכיסא שלו ליד השולחן, שעון קדימה בתשומת לב.

טדי היה ילד מיוחד במינו. הוא לא רק ירש את כישרונות הקסם של הוריו, אלא גם את היכולת להחליף צבעי שיער לפי מצב רוחו – יכולת שירש מאימו, טונקס. הבוקר, שיערו של טדי היה בצבע כחול בהיר, מסמן מצב רוח רגוע ושמח.

"מה תרצה לאכול הבוקר, טדי?" שאל הארי בחיוך, מחזיק בידו מחבת עם ביצים מקושקשות.

"פנקייקים!" השיב טדי בהתלהבות, ושיערו הפך לכחול כהה יותר מרוב שמחה.

דראקו חייך ולקח על עצמו את המשימה להכין את הפנקייקים. "פנקייקים זה בהחלט רעיון מצוין," אמר, משאיר נשיקה קלה על לחיו של טדי. הארי הביט בהם בחיוך, נהנה מהסצנה המשפחתית השלווה.

בזמן שדראקו הכין את הפנקייקים, הארי ניגש לטדי והתיישב לצדו. "איך אתה מרגיש היום, קשת ציבעונית שכמותך?" הוא שאל, מצביע על השיער המשתנה.

"טוב מאוד!" ענה טדי, "אני חושב שאני מוכן ללכת לבית הספר היום. יש לי שיעור שיקויים עם פרופסור סלוגהורן."

הארי צחק. "אתה תמיד מתרגש לקראת שיעורי השיקויים שלך. אולי אתה תלך בעקבות דראקו ותהיה אמן בשיקויים."

דראקו הצטרף אליהם עם צלחת פנקייקים טריים. "או אולי תמצא את הכישרון שלך במשהו אחר לגמרי," הוא הוסיף, "מה שחשוב זה שתעשה מה שאתה אוהב."

המשפחה התיישבה לאכול יחד, צוחקים ומדברים על היום שיבוא. לאחר הארוחה, הארי עזר לטדי להתכונן לבית הספר, ודראקו ניגש לעבודתו כמרצה לשיקויים באקדמיה הקסומה בלונדון.

כשטדי יצא לבית הספר, שיערו זרח בצבע ירוק רענן, מסמל התרגשות וציפייה. הארי ודראקו עמדו בפתח הבית, מביטים אחריו בחיוך גאה.

"אני כל כך שמח שיש לנו אותו," אמר הארי, מחבק את דראקו. "הוא מביא כל כך הרבה אור ושמחה לחיינו."

דראקו החזיר לו את החיבוק. "ואנחנו מביאים אור ושמחה לחייו. אני גאה בנו, הארי."

הם נפרדו בנשיקה קצרה, ואז כל אחד פנה לדרכו. היום התחיל בשגרה של עבודה ולימודים, אבל בלבם ידעו שהרגעים הפשוטים והיומיומיים האלה הם מה שהופך את חייהם לקסומים באמת.

____________
כתבתי ביחד עם כותב אחר.
כל הזכויות שמורות לנו.

מקווה שאהבתם♡