בלייר
ארצות הברית
בית היתומים
גיל 15
הווה
"בבקשה דיי, בבקשה תפסיקי" אני צורחת מכאב,
"מרדית' בבקשה דיי, תפסיקי את מכאיבה לי"
דמעות זולגות על פניי.
בזמן שמנהלת בית היתומים מרביצה לי באמצע הלילה בתוך חדר עם חגורה שוב.
"תהיי בשקט או שאני עושה יותר חזק" היא אומרת לי בעצבים,
אני שותקת.
היא באה להרביץ לי שוב ואז.... *טוק טוק*
נשמעת דפיקה בדלת,
"מה!" מרדית' צועקת בעצבים,
"סליחה שאני מפריעה גברת מרדית' אבל דיוויד שוב פעם צורח ובוכה תוך כדי שינה"
אחד מילדי בית היתומים אומר מהצד השני של הדלת,
"אני באה" היא עונה לו בפחות כעס,
ועוזבת הכל פותחת את הדלת ויוצאת.
דיוויד הילד האהוב עליה פה, היא בחיים לא תפגע בו ותעשה לו משהו רע -בניגוד אלי..-
כל הגוף שלי מלא בעיגולים כחולים וסגולים.
אני ממהרת לרוץ בשקט לחדרי כל עוד אני יכולה,
סוגרת את הדלת בעדינות כדי לא להעיר אף אחד, ונכנסת במהרה למיטה, מתכרבלת בשמיכה למרות כל הכאבים.
~~~~~~~
היום בארוחת בוקר כל הילדים הסתכלו עלי כרגיל, בגלל הסימנים הכחולים החדשים על גופי, זה לא חדש לי אבל מאז שעברתי לפה נהייתה לי חרדה חברתית וזה יותר מידי בשבילי שכולם מסתכלים עלי.
עכשיו אני מחכה בתור כי היום באים אנשים כדי לאמץ, אני יודעת שאין סיכוי שמישהו יקח אותי
גם בגלל שמרדית' תעשה הכל כדי שזה לא יקרה,
וגם בגלל שלא נראלי מישהו רוצה לאמץ נערה מתבגרת.
אני עוד שנייה נכנסת לחדר ובטח אני גם אצא ממנו באכזבה....
כמו
תמיד.
בדיוק מגיע תורי אני נכנסת אל החדר והפנים של מרדית' מרירות כמו תמיד..
כשאני נכנסת גבר שנראה משהו כמו גיל ארבעים מסתכל עלי ועיניו נפערות,
אני לא ממש מצליחה להבין מה הפרצוף הזה אומר
"היי אני בלייר" אני אומרת בקול חנוק
"היי בלייר, אני כריסטיאן ובקיצור כריס." הוא עונה לי בחיוך.
"בת כמה את אם אפשר לשאול?" הוא שואל אותי,
"אני בת חמש-עשרה ובעוד כמה ימים שש-עשרה" אני עונה לו.
"מרדית' אפשר בבקשה לדבר איתך?" הוא פונה למרדית',
זה היה צפוי שהוא לא ירצה לקחת אותי.
מרדית' וכריסטיאן הולכים טיפה לצד ואני רואה אותם מתחילים להתווכח,
ולאחר כמה דקות אני רואה את מרדית' נכנעת לו לאחר שהוא מוציא כסף מהכיס ומציע לה אותו.
היא הסכימה.
אני לא מבינה על מה הוא שילם לה,
על זה שתביא לו ילדה אחרת?
מרדית' לא הייתה מתווכחת על זה היא הייתה ישר מסכימה.
הוא חוזרים למקום שבו אני עומדת במבוכה,
כריסטיאן שב אלי עם חיוך קורן ואומר
"תלכי ותארגני את הדברים שלך, מתוקה, בסדר?"
רגע מה?
איך?
אני עוזבת את בית היתומים סוף סוף?
YOU ARE READING
נכנעת
Romanceהורים ללא רוח חיים בית יתומים כבר מעל לארבע שנים חבולות בכל מקום ומקום בגוף רק צריכה חום ואהבה כדי לשרוד לבלייר כבר אין הורים או משפחה שתוכל להיות בשבילה כבר מעל לשלוש שנים, מנהלת בית הית...
