חטאים נזכרים

התעדכנות (פרק 42)

אדריאנה

הדרך לקמפוס הייתה מטישה.
לחזור לקמפוס היום הרגיש משונה.
הכל הרגיש משונה, הדבר האחרון שאני זוכרת מהקמפוס זה שיצאתי משיעור פסיכולוגיה ועמדתי ללכת לאכול צהריים עם ול ומדליין.
אלוהים, הרבה השתנה מאז.
חוץ מאנשים, לפי איך שזה נראה לפחות.
ובגלל העובדה שאני רואה את אווה מנסה לפלרטט עם ניק כמו תמיד, אך הוא לא משתף איתה פעולה.
ממתי ניק מסרב לזיון? טוב, זה לא ענייני.
לפתע הרגשתי כאב חד בראשי. זה קרה הרבה פעמים מאז התאונה.
אני מתקדמת לחדר שלי ושל הבנות וככל שאני מתקרבת לחדר יותר אני יותר מפחדת.
אלוהים, לא רציתי לאבד את שתי החברות שלי.
אבל הן שיקרו לי בלי למצץ אפילו.
ואני כמו טיפשה אכלתי את השקרים שלהן.
ניסיתי לחפש את המפתחות של החדר לפני שיצאתי אך לא מצאתי אותם.
דפקתי בדלת חמש פעמים בלי להפסיק וזה עורר בי זכרון קטן שלנו.

לפני שנה:

"אוקיי, בגלל שאנחנו עושות כמה שביכולתנו להימנע מהאקס של ול אז החלטתי שנעשה סיסמא." אמרה מדליין בחיוך והתיישבה לידי.

"סיסמא?" אמרתי בבילבול.

"כן, לדלת. הרי המטומטם לא מפסיק לבוא בלילות כדי להגיד לה סליחה שלוש מאות פעם." היא אמרה באנחה.

"רעיון טוב." אמרה ול והתרוותה בספה.

"אז חמש נקישות בלי הפסקה?" הוסיפה ול.

"כן." אמרנו אני ומדליין ביחד.

הווה:

אלוהים, זה היה כמה חודשים אחרי שהכרנו.
אני הייתי זקוקה לשתי שותפות לחדר והן יום אחד נקשו לי על הדלת ושאלו אם זה עדיין רלוונטי.
כלכך שמחתי כשהן הצטרפו אליי לחדר.
מפני שהרבה אנשים מפחדים מהמשפחה שלי הם לא טרחו אפילו להתקרב אליי.
טוב איך אפשר להאשים אותם? נירו הציב לי שומר ראש.
אני זוכרת שרבתי איתו בגלל זה ולבסוף הוא אמר שהשומר ראש הולך לשמור מרחוק ולא להפריע לי.
ידעתי שאין לי מקום להתווכח עוד אז ויתרתי.
ולאחר מכן עשיתי עסקה עם השומר שאני אביא לו חמש אלף דולר כל חודש ובתמורה הוא יפסיק לעקוב אחרי לכל מקום.

"אדרי." אמרה ול וחיוך כבש את פניה כשהיא פתחה לי את הדלת. כלכך התגעגעתי.
לא ראיתי את החברות שלי במשך חודש.
לראות את ול פתאום הרגיש כמו הקלה.

"ול." השבתי לה עם אותה החיוך והיא נגשה אליי כדי לחבק אותי.
מרגיש כמו בית.
כמו מקום מפלט שאני יכולה לברוח אליו.
רק חבל שהיא שיקרה לי.

"איפה מדליין?" שאלתי לאחר שהתנתקו מהחיבוק ונכנסתי לבית. אוי אלוהים, לפעמים אני שוכחת כמה ול חולת ניקיון.
החדר היה כלכך מסודר.

"הפרופסור שלה רצה לדבר איתה." היא הסבירה.

"אני כלכך שמחה שאת פה." ול אמרה והתיישבה על הספה ואני התיישבתי לידה.
כמעט שחכתי למה הגעתי לפה.