לשקוע בזריחה

דין פרק 2

"אני שונא את קנדה." אני אומר לשיחה. הדיבורית פועלת ברכב בזמן שאני נוסע לכתובת שאדוארד הרמן הטינופת נתן לי.

"אתה שונא כל דבר." מייקל צוחק מעברו השני של הקו, הוא לגמרי נהנה מהסבל שלי.

מייקל, ראש המאפיה היהודית בטקסס, הוא זה ששלח אותי לטורונטו במסגרת עיסקה שהוא עשה עם אדוארד הרמן, ראש המאפיה היהודית של קנדה.

במסגרת העסקה אני צריך להיות בייביסיטר לבת של הבן זונה ומייקל מקבל בתמורה עסקת שלום בה הם חולקים את השלל בקנדה בבתי העסק החוקיים, רווחים מכל בתי הקזינו, בתי הבושת והמועדונים.

אדוארד היה חייב לסגור את העסקה הזאת כי הוא נחלש והוא צריך את מייקל ועוז לנסקי, ראש המאפיה היהודית של ניו יורק, יותר ממה שהוא מתכוון להודות בו.

זה שהוא דרש שאני אהיה בייביסיטר לבת שלו היה כדי לכסות על ההתרפסות שלו כשהוא ויתר על כל כך הרבה דברים בעסקה הזאת. הוא כבר הפיץ את השמועה שיד ימינו של מייקל, להלן אני, הולך להיות מאבטח לזמן הקרוב.

מה שהוא לא יודע, זה שאין לי שום כוונה לחזור לטקסס ולהיות תחת מייקל.
הכנתי כבר את השטח וזה עניין של זמן עד שאוציא את התוכנית שלי לפועל.

"אני אוהב לאכול ולזיין." אני אומר.

מייקל נושף ביאוש מעברו השני של הקו, "שתדע שאני ועוז הבהרנו לאדוארד שאנחנו דורשים שיחה ממך אחת ליום ושאם רק נחשוד שהוא פגע בך או הרג אותך, זאת תהיה יריית הפתיחה של מלחמה אלימה במיוחד."

"אתה דואג לי בוס?" אני מנסה להקליל את השיחה.

"יותר מדי. אני מרגיש אני משחרר את אחי החולה נפש מבית החולים רק כדי שיהרוס את קנדה."

"אני בהחלט הולך להרוס דברים. אבל לא את קנדה." אני מוציא סיגריה מהחפיסה שנמצאת במקום שאמור להיות בו כוס קפה, מדליק אותה בזמן שאני פותח את החלון ומתחיל לעשן.

"מה התכנון שלך?" הוא שואל ברצינות מוחלטת.

"אני אתחיל בלשמור על הבחורה וכשזה יתחיל להתקדם, אקרא לך להצטרף. אל תדאג, אשמור לך את הכיף." אני לא אחשוף מה אני מתכנן כי אני בעצמי לא בטוח עד הסוף איך אני הולך לעשות את זה.

"בסדר, אני מחכה לשיחה היומית שלנו." הוא לא משאיר לי מקום לויכוח ומנתק את השיחה.

ביתו של אדוארד הרמן שובר בנקאות שלו את המראה העירוני של טורונטו. החזית המרשימה שלו מעוררת תשומת לב. רואים שהבן זונה היהר הזה שפך פה ארגזים של כסף. הבית הראשי בולט מעל כולם ונראה עוד מהשערים. זה מבנה מפואר מאבן שחורה ועץ. חלונותיו גבוהים וצרים.

סביב בית המגורים המרכזי משתרעת רשת של מבנים קטנים יותר. כשאני עובר השערים עם הרכב אני רואה את מגרש אימונים שאני יכול לראות את כלוב האיגרוף שלגמרי הולך לשמש אותי הרבה בזמן השהות שלי כאן. יש גם את הבתים הצנועים והקטנים שאני בטוח שהוא משתמש בהם כדי לאכלס את הנאמנים לו ואת עובדי המשק.