אנבת' צייס והכד המטופש Annabeth Zeiss and the Stupid Urn

מה קורה פה!!

׳איזה כיף, עוד נבואה!׳ חשבתי לעצמי בציניות.
לא משנה כמה חשבתי על זה, לא מצאתי שום היגיון בנבואה.
לא ציפיתי להבין מיד את המשמעות שלה אבל עכשיו נתקענו במבוי סתום ולא היה לנו מושג איך להמשיך מכאן.
שקענו בשתיקה מהורהרת עד שלבסוף שאל פרסי; ״אז לאן ממשיכים מכאן?״
״אני… אני לא יודעת…״ הודיתי.
הוא הופתע, ״מה? איך? את יודעת-״
״אני לא יודעת הכל פרסי.״ אמרתי בעצבנות.
״טוב, אז מה עכשיו? נוותר?״ שאל פרסי, מיואש לחלוטין.
״כן… אולי…״ נאנחתי.
״לא! אנחנו לא יכולים לוותר!״ הוא קרא, ״עברנו כל כך הרבה ביחד! שרדנו דברים קשים בהרבה! אסור לנו לוותר!״
״אתה צודק!״ קפצתי, ״אנחנו לא מוותרים!״ פתאום עלתה לי מחשבה מטרידה לראש. ״אני די בטוחה…״ התחלתי בהיסוס, ״שאלה לא אנחנו שוויתרנו… אלא קול בראש שלנו שאמר לנו לוותר… אין סיכוי שהיינו מוותרים!״
שתיקה השתררה.
״פרסי? פרסי? אתה פה?״ התבוננתי מסביבי בבלבול. לא היה זכר לפרסי.
״הגיע הזמן להתעורר…״ זימר קול שמעולם לא שמעתי, והתעוררתי.