אנבת' צייס והכד המטופש Annabeth Zeiss and the Stupid Urn

אנבת'

תקשיבו לא בחרתי ליאות חצויה זה פשוט באה ככה אני עברתי הרבה דברים בחיים שלי
ושסוף סוף היה לי שקט זה התחיל
יום אחד אמא אמרה לי שהיא רבה אם פוסידון ואסרה עלי ליצור קשר עם "איוב" רק
אז קלטתי שהיא מדברת עלי ואל פרסי
היא אף פעם גם ככה לא אהבה את זה שאנחנו ביחד אבל היא לא היתלוננה עכשיו שהיא
רבה אם פוסידון זה תירוץ טוב מאוד להרחיק אותי מפרסי היא אמרה שיש לי שעה אחת להיפרד אם הילד הנוטף מים אני מרוב טיפשותי לא קלטתי את הרמז ואמרתי קאורים לו פרסי היא הסתכלה עלי במבט כזה שעופי מפה עכשיו או שגם
שעה לא היה לך
כשניפגשתי אם פרסי היה ניראה לי שהוא בוכה אבל הוא אמר שהוא בדיוק חזר מהאגם כנראה פוסידון גם עידכן אותו פרסי אמר משהו על
זה שפוסידון אמר שאמא שלי גנבת או משהו כזה
זה הזכיר לי מתי שהגנב הראשון של זאוס נגנב
וישר רץ לעשים את פוסידון אבל חשבתי
שפוסידון היה יותר מבין למה שאמא שלי תרצה
בכלל לגנוב משהו מפוסידון לא רציתי לחשוב על זה עכשיו מה שרצית זה לבלות אם פרסי את הדקות האחרונות שלנו ביחד אנחנו ישבנו שם ודיברנו על החיים והכל כעבור שעה על השעון אבא של פרסי באה וגרר אותו משם ואז אני אמרתי לעצמי אף אחד אבל אף אחד לא לוקח לי את החבר גם לא שליט המים ואני מקווה שהמוח אצה הזה יעשה בדיוק אותו דבר

------------------------------------------------------------

אז זהו זה הפרק הראשון שלי מקווה שאהבתם